רגעים אחרי הפסקה

מגניב. כל כך הרבה דברים קרו מאז פעם שעברה, ואני לא יודע מה לכתוב. נו, הנה שלושה רגעים רנדומליים.

רנדומלי 3.14
אז בסוף הסמסטר אתה שם לב שיש איתך מישהי יפה בכיתה. קצת מוזר בפקולטה למתמטיקה, אבל קורה. באחד השיעורים, בהפסקה, אתה יושב בחוץ ומדבר איתה. שבוע אחרי – אותו הסיפור. כל ההפסקה. עוד שבוע עבר, ואחרי השיעור אתה שואל אותה אם בא לה ללכת לאכול. הולכים לקפיטריה, יושבים על הדשא שעתיים – נחמד. בסוף אתה גם מבקש את מספר הטלפון שלה – והיא נותנת.

עברו יומיים – ולא התקשרת. לא יצא – וגם לא נורא – בכל מקרה קבעתם להיפגש אחר הצהריים בפקולטה. נפגשים – הולכים ויושבים על הדשא. מאד קרוב ומאד לא תמים. פתאום היא פולטת איזה משפט מוזר – משהו שלא הגיוני. 'מה??' אתה שואל בגבה מורמת – 'כלום, כלום' היא עונה. אתה לוחץ קצת – שואל שאלות – ובסוף היא נכנעת 'אני נשואה'. 'אה? אבל אין טבעת..' אתה ממלמל. 'כן נו' היא מושכת בכתפיה, 'זה כזה קטע שלי, לשים את הטבעת על האצבע הלא נכונה'.

את השעה אחרי זה, העברתי עם חבר. קיללנו ביחד את רוב המין הנשי (איתכן הסליחה)

רנדומלי 3.141592
בשלוש בצהריים פגשתי את התיירת הקולומביאנית. היא חיפשה מישהו שיתייר איתה ביפו, ולמרות שעקרונית תכננתי ללמוד מאחר הצהריים ועד סוף הלילה – החלטתי שתיירת זו סיבה מספיק טובה לוותר ולהפיל הכל על יום שישי.

הלכנו דרך פלורנטין ועשינו סטייה בשביל שהיא תראה את נווה צדק ("רואה? יש חלקים יפים בדרום ת"א"). ליפו נכנסנו דרך הים וטיפסנו במדרגות העיר העתיקה. היא התלהבה מהמבוכים באזור, נכנסה לאקסטזה כשמצאנו איזה חפירת עתיקות מצרית שולית והייתה בהיי באופן כללי. "רוצה להמשיך לחלקים אחרים של יפו? יש גם שוק פשפשים מקסים.." ניסיתי לשחד אותה לראות את שאר העיר – אבל היא, רצתה ים. רק ים.

טיילנו בטיילת. היא הגיעה אתמול לארץ. לפני שנתיים פגשה זוג תיירים ישראליים בארגנטינה, והם שתלו במוחה את הרעיון לטיול ארוך בישראל. במקור, רצתה לשהות כאן חודשיים וחצי – אך אתמול, בשדה התעופה, שלפו אותה שוטרים מהתור לדרכונים. הם חשדו שהיא באה להיות עובדת זרה – חקרו אותה שתי וערב במשך שעה – ובסוף נתנו לה אישור שהייה לשבועיים בלבד (וגם אסרו עליה לחזור בזמן הקרוב). יש לה תואר שני במחשבים (ואחרי יום שלם איתה אני יכול לערוב לכך), עובדת כמהנדסת מערכות בקולומביה – והתפטרה מהעבודה לרגל הטיול.

ישבנו קצת על הדשא והמשכנו ללכת על החול. הגענו למזח בדיוק כשהשמש החלה לשקוע – והיא החליטה שהכי כיף לראות את השקיעה מקצהו. דילגנו על סלעים שלוש דקות ואחרי זה ישבנו עוד חמש ובהינו בעיגול כתום שהיה פעם השמש. בטח הדבר הכי רומנטי שעשיתי אי פעם, וקל למצוא את האירוניה שזה עם מישהי שאין לי מערכת יחסים איתה או אפילו טיפת רומנטיקה.

אחרי זה הגיע הטרמפ שלה בחזרה למקום בו היא ישנה. היא לקחה את המספר שלי ונפגשנו עוד פעם מאז – אבל זה כבר סיפור אחר.

רנדומלי 3.1415926535
אז נשארתי בשמונה ומשהו בערב לבד ליד הים (מה למה? לא קראתם את הקטע הקודם?). יכולתי לחזור ללמוד, אבל איכשהו בירה במייק'ס פלייס גירתה אותי הרבה יותר.

הגעתי בדיוק באמצע המשחק של אנגליה נגד טרינידד. בשפה של המייק'ס זה אומר: המון, אבל *המון* אנגלים שיכורים, עומדים עם פיצ'רים של בירה ביד וצורחים למראה כל מסירה סתמית באמצע המגרש. בירור קצר העלה שהם כבר שתו ליטר וחצי עוד לפני שבאתי. ששון ושמחה.

בהתחלה אנגליה הייתה אסון – והאנגלים השיכורים לא מצאו סיבה לשיר. אחד מהם החל לצעוק "גו טרינידד!" לאחר בעיטה מוצלחת של האחרונים – ושאר הפאב, הבין את הקטע ועבר לעודד את האפריקאים. בשלב מסוים אנגליה הצליחה להבקיע גול – והם כמעט העיפו את המבנה מהאדמה בצעקה אחת גדולה. כמה מאחורי חיבקו אותי, אחד נתן לי אגרוף (של שמחה) – ואיכשהו מכל העירובביה יצא שהתחברתי לחבורה אנגלית (שחבריה הכירו אחד את השני חמש דקות לפני שהגעתי).

הם כבר היו מספיק שתויים בשביל שהמשחק לא יעניין אותם. רוב הבדיחות כללו את המילה 'הומו' בתוכן – וכל פעם שמי מהם אמר 'סבבה לגמרי', במבטא בריטי כבד – כל השאר נשכבו מצחוק. באחד המשפטים נפלט לי בטעות איזה 'כוס אמ-אמ-אמ-אמוק' עסיסי – וזה בכלל הרג אותם לגמרי.

בסוף אנגליה ניצחו 2:0 – והאמת? זה מה זה לא עניין את יושבי הפאב.

בקטנה:
1. "פגשתי אתמול תיירת קולומביאנית" שחתי למישהו בפאב. "אה? מאיפה?" הוא תמה. "אהמ, מקולומביה כמובן" עניתי בפרצוף תמים.
לפעמים אני יכול להיות ממש מעצבן.
2. נראה לי שאקח חופש מהלימודים ביום חמישי. הגיע הזמן שאראה מה טומן בחובו הלילה הלבן המפורסם (בעבר הצלחתי לפספס אותו מסיבות שונות ומשונות)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting