יומיות 26.12.2022: 29 שנים וקצת ל-Doom

קניתי לפטופ חדש, Lenovo T14s. עם 16 מגה זכרון, חצי טרה-בייט דיסק קשיח, ומעבד RYZEN של AMD. פעם ראשונה שלי אי פעם בלי מעבד של אינטל.

אני מתכוון בימים הקרובים לקנות גם Desktop מושקע, מעבד חזק יותר וכרטיס גראפיק מתקדם. לא בשביל משחקים, אלא יותר בשביל חישובי קריפטוגרפיה, שימוש ב-AI ופיתוח ל-VR.

למה עכשיו? גם כי הלפטופ הקודם נשבר, וגם כי סוף שנה אז זה הזמן להוצאות עסקיות עם הרווחים שנותרו.

1. ב-10 לדצמבר נתקלתי בכתבה שחגגה 29 שנים לדום שיצא בדצמבר 1993.היות והיה לי רגע פנוי, הורדתי את אחת הגירסאות של דום ללינוקס (Chocolate Doom), ואז עוד כמה גרסאות שמעריצים של המשחק עשו.

לא בטוח מה הלך שם בדיוק, אבל שקעתי לרגע מחדש בתופעה תרבותית שהתרחשה לפני 29 שנים. סתם ככה, באמת.

קראתי על כל גרסאות דום שמפותחות כיום, חקרתי את הפורומים המאד פוריים (עדיין!) של המעריצים, ראיתי את שני(!) סרטי דום, שהיו דווקא פחות גרועים ממה שחשבתי, וקראתי את Masters of Doom, הספר שמתאר את הסיפור של חברת התוכנה שכתבה את דום ID Software.

דום לא היה חלק מאד חשוב של הילדות שלי. כן, שיחקתי בו, אפילו סיימתי אותו לפחות פעם אחת. אבל לא, לא "שקעתי" לתוכו. למרות שהוא היה משחק מדהים, לא התמכרתי אליו בשום שלב, כנראה כי ז'אנר ה-First Person Shooting מעולם לא קרץ לי. אני איש של משחקי אסטרטגיה, ספורט, Casual וקצב. דם? פחות הקטע שלי.

הספר Masters of Doom היה מרתק, ועזר לי לשים את דום בפרספקטיבה תרבותית רחבה יותר של אותה התקופה. אבל עד שתעלה עליו ביקורת, בואו נתמקד לרגע באספקט אחד מדהים של המשחק: הקהילה שלו.

דום, כמו המשחקים הקודמים של ID Software היה Shareware. זה אומר שהחלק הראשון של המשחק חולק בחינם, אבל כדי לשחק במשחק כולו הייתם צריכים לשלם כסף. ההערכות (בספר) אומרות שרק אחוז או שניים מכל מי שהוריד את המשחק (בחינם!) שילם בסוף על הגירסא המלאה, אבל האחוז או שניים האלה הפכו את ID Software למולטי-מליונרים, ולאנשים שם זה הספיק בשביל להיות מרוצים.

יחד עם דום, ID Software גם חילקה את הידע איך לערוך את הגראפיקה והמוזיקה של המשחק. בעזרת בסיס הידע הזה, אנשים הצליחו מהר מאד להבין איך משנים כל דבר במשחק, כולל מבנה השלבים וההגיון – והתחילו ליצור MOD-ים (משחקי דום עם גראפיקה שונה ומוזיקה אחרת) ו-WAD-ים (משחקים אחרים לגמרי שמבוססים על דום). ב-1997 החברה שיחררה את הקוד המלא של דום לעולם, וזה בכלל גרם להתפוצצות.

כבר ב-1994 נוצרו אלפי MOD-ים ו-WAD-ים של דום. אחד פופולרי, נגיד, הפך את דום לסרט הנוסע השמיני. אנשים יצרו את המשרדים ובתי הספר שלהם בדום, ובאנגליה אחד הסטודנטים יצר גירסא פוטו-ריאליסטית של Trinity College מקיימברידג'. דום היה Minecraft כמעט 20 שנה לפני ש-Minecraft נוצר.

הצבא האמריקאי יצר גירסא ריאליסטית של דום, עם אותם הכלים כמו ההאקרים, שעזר לאמן חיילים, וחברה בשם WizardWorks יצרה את D!ZONE, אוסף של יותר מ-900 משחקי דום שיצרה הקהילה.  לתקופה מסוימת D!ZONE מכר אפילו יותר מ-דום 2 של היוצרים המקוריים, והכניס מליוני דולרים.

אותו הדבר קרה לאורך השנים למנועי דום (רשימה מלאה שלהם יש פה). ה-Chocolate Doom שאני הורדתי הוא העתקה של מנוע המשחק המקורי (שנקרא Vanilla Doom) למערכות הפעלה מודרניות, כך שתחושת המשחק תהיה זהה למי ששיחק את זה אז על דוס. זהה ברמה שהם אפילו לא תיקנות באגים שהיו במנוע המקורי. המטרה שלהם היא שכל MOD מ-1993 יעבוד גם על הדום שלהם, ומסתבר שחלק מהתיקונים הרסו את ה-MOD הישנים.

בסופו של דבר נאלצתי לעבור ל-Crispr Doom, שהוא אותו הדבר כמו Chocolate Doom אבל מרשה שימוש ביותר משאבי מערכת מודרניים כמו זכרון, ולכן אפשר לעשות עליו MOD-ים ו-WAD-ים יותר מרשימים.

בעצם, די ברור למה דום כבש אותי פתאום. התופעה שהוא יצר היא בדיוק התופעה שאני חולם לעשות: יצירה אינטרנטית שסוחפת קהילה של אנשים שבונים דברים עליה. אני מצליח בזה כרגע בצורה בינונית מינוס מינוס, והסיפור של דום מהווה השראה.

אם יש לכם רגע פנוי, תורידו את אחת הגרסאות של דום למחשב שלכם, תחפשו איזה MOD מודרני, ותשחקו קצת. אתם יכולים גם לעקוב אחרי הקהילה התוססת של דום ולהידהם מכמה פיתוח יש שם.

ואם אתם לא יודעים באיזה MOD לשחק, הנה עשרה מדהימים במיוחד. זה מסוג הדברים שעדיין צריך להיות אנושי כדי לעשות. אני יודע, כי ביקשתי מ-ChatGPT לתת הצעות ל-MOD של דום, ואף אחת מההצעות המשמימות שלו לא הייתה ברמה של מה שאנשים מימשו בסרטון.

2. הכריכה המקורית של דום. נו-מה? איזו תמונה חשבתם שתקבלו פה עכשיו? תמונה של עוגת חתונה?

עטיפת דום מ-1993

3. כתבה מצוינת ומומלצת של מת'יו גרין על למה גיבוי מוצפן זה דבר כל כך חשוב.

4. אורי פינק יצר את גברת זעפני בתלת מימדים בעזרת בינה מלאכותית. מה אתם אומרים, הוא יכול כבר לפרוש לפנסיה בזמן שמחשב מחליף אותו?

5. גם בשנה בה סיכומי שנה מעניינים אותי פחות מתמיד – אני מוצא עצמי מתרחק מטעם ההמון אפילו יותר ממקודם, אבל סיכומים אישיים טובים בתחומי ספרים או מוזיקה לא מצאתי – אני עדיין מוקסם מסיכום אלבומי השנה של אנטנות השמיים.

יש כבר לפחות 2 אלבומים שסימנתי משם: המקום הראשון, והמקום ה-4, שמציג ז'אנר שבכלל לא ידעתי שקיים, גות' קאנטרי.

7 תגובות

  1. Maya Shofel הגיב:

    הי, כתבת כבר פוסט על open AI ?

    אני סקרנית אולי אתה תדע להסביר קצת יותר על מי הם בכלל …
    לא הצלחתי להבין את מבנה החברה/העובדים

  2. לא סוגרת ת'פה הגיב:

    לגבי סעיף 4, ראה מה דרור גלוברמן עשה לאסף חנוכה
    https://www.mako.co.il/nexter-dror-globerman/Article-a4853b728851581027.htm

    • ניימן הגיב:

      מעניין איך זה יתפתח, הניחוש הנוכחי שלי הוא שאמנים יתחילו להשתמש בזה בתור כלי שהם "מלמדים" את הסגנון שלהם, ואז הכלי עוזר להם לפתח יצירות ארוכות.

      • לא סוגרת ת'פה הגיב:

        אני מאמינה שיהיה פה צורך לעדכן זכויות יוצרים – שאם יצירה משתמשת בשם של אומן כלומר בלימדה ממנו – הזכויות הן שלו.

        • ניימן הגיב:

          מה אם אני עושה עכשיו 50 תמונות בעצמי בסגנון חנוכה ונותן לתוכנה ללמוד מהם?

          כאילו, הפתרון שאת אומרת זה שיהיה אפשר לעשות TRADEMARK על סגנון, אבל קשה מאד להגדיר מה זה סגנון אז לא בטוח אם ואיך זה יעבוד.

          נראה לי יותר הגיוני שאמנים פשוט ישתמשו בזה בעצמם בשביל ליצור יצירות מהר יותר.

          אגב, בינינו, אפשר לשכור כיום אמנים שיעשו לי קומיקס בסגנון אסף חנוכה, זה אפילו לא יקר נורא, אבל בכל זאת רוב האנשים לא עושים את זה. האם זה באמת ישתנה עם בינה מלאכותית? לא יודע, באמת..

  3. יואב הגיב:

    כיום אין זכויות יוצרים בכלל ליצירה שיוצרה על ידי מחשב (או חיה):
    https://www.theverge.com/23444685/generative-ai-copyright-infringement-legal-fair-use-training-data

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting