המדף הז'אנרי: In the Shadow of Lightning – בריאן מקללן (סדרת Glass Immortals, ספר 1)

ברוכים הבאים לבלוג המעריצים הרשמי של בריאן מקללן בעברית. להלן התקציר, למקרה שאתם לא עוקבים באדיקות אחרי ביקורות הספרים בבלוג בעשור האחרון.

בשנת 2015 גיליתי את ספר הביכורים של בריאן מקללן [ביקורת], הבטחה של דם. כל כך אהבתי אותו שלקחתי אותו למועדון הקריאה של הבלוג. למעשה, כל כך אהבתי אותו שקראתי אותו פעמיים!

הסיפור המשיך עם שאר טרילוגיית מגי האבקה [חלק ב', חלק ג']. תאמינו או לא, אהבתי את ההמשכים אפילו יותר מאשר את הספר הראשון. זה המשיך גם עם טרילוגית ההמשך, Gods of Blood and Powder, שמתרחשת באותו העולם רק עם דמויות חדשות [חלקים א', ב', ג']. אלו ספרים שרצתי לקרוא ברגע שיצאו, גמעתי במהירות שיא ונהניתי מכל שניה. לא היה ספק, אני מעריץ בריאן מקללן.

רק מה, כל שישיית הספרים האלה מתרחשת באותו העולם. עולם בו יש קוסמים שמקבלים כוחות מלהסניף אבקת שריפה. בפעם היחידה שמקללן כתב משהו מחוץ לעולם הזה, הנובלה War Cry [ביקןרת], היא הייתה לא משהו בלשון המעטה. אז האם הוא יכול להמשיך את הקסם שלו, תרתי משמע, בסדרה חדשה לגמרי?

אז – In the Shadow of Lightning הוא הספר הראשון בסדרה חדשה של בריאן מקללן, Glass Immortals, והתשובה שלו הוא "כן" רבתי! מדובר בספר פנטזיה אפית מצוין, למרות שהוא מתרחש בעולם חדש עם חוקי קסם חדשים וגיבורים חדשים, הוא משתווה ברמה שלו לשתי הטרילוגיות הקודמות של מקללן. נהניתי מאד.

עם זאת, צריך לציין שיש פה חזרה על הנושא. אם בשתי הטרילוגיות הקודמות הקוסמים שלטו באבקת שריפה, אז בטרילוגיה הזאת מדובר בקוסמים ששולטים בזכוכיות. לאמר לכם שזה נורא שונה? זה לא. אבל לאמר לכם שזה מפריע לי? גם לא.

כמו שלא הפריע לי שאגאתה כריסטי כתבה עשרות ספרים בלשיים בסגנון דומה, כך גם לא מפריע לי שבריאן מקללן מתמחה בתת-ז'אנר של הפנטזיה האפית שהוא יצר לעצמו: עולמות פנטזיה של תחילת עידן התעשייה, עם קוסמים ששולטים במוצרים שהחלו לייצר באותו העידן (אבקות שריפה, זכוכית). בעולם הבא שהוא ימציא בטח יהיו "קוסמי בטון" או משהו כזה, אבל אני אזרום עם זה בהנאה.

אם טרם קראתם אף ספר של מקללן, עדיף להתחיל בשתי הטרילוגיות הקודמות. הן קיימות, הן סגורות ואנחנו יודעים שהן טובות מההתחלה ועד הסוף. אבל אם, כמוני, אתם מעריצי מקללן, דעו לכם שהספר החדש לא מאכזב.

כריכת הספר

בואו נתחיל בתיאור העלילה. הו, איזו עלילה מצפה לנו! משהו מקורי ויפה כמוהו טרם ראיתם. קבלו:

מדינה א' תוקפת מדינה ב'. למה? בגלל שמדינאית בכירה במדינה א' ("ראש משפחה" בז'רגון של הספר) נרצחה, ויש חשד שהרוצחים היו ממדינה ב'. המממ, כן, המממ, הן נלחמות. לא ממש ברור למה כי נדמה שאף אחת מהמדינות לא רוצה במלחמה, אבל נו, שיהיה.

המממ, זהו.

כאילו, מההתחלה ממש הרגשתי כאילו כל עלילת המסגרת של המלחמה הזאת היא תירוץ שמקללן היה צריך בשביל לקדם את הטרילוגיה לאיפה שהוא רוצה. או זה, או שזאת סאטירה פוליטית על איכות מנהיגי העולם כיום, אבל לא נראה לי. נדמה לי, וזה ניחוש שלי בלבד, שהמשך הטרילוגיה תתרחק מהמלחמה ותלך לקו עלילה אחר. נראה.

אבל בינתיים, בספר הראשון, ארבעת גיבורינו שקועים עד הראש במלחמה. לגיבור הראשי קוראים דמיר, והוא במקרה גם בנה של המדינאית שבגלל הרצח שלה החלה המלחמה. דמיר הוא קוסם זכוכית רב עוצמה, מצביא מהולל, וגם איש טוב לב שאין דברים כאלה. מקללן יודע איך לקחת דמויות עם מלא דם על הידיים ולהפוך אותן לאהודות.

חלק גדול מהספר עוסק בחקירת הרצח של אימו של דמיר. זה לא ממש ספר בלשי, אבל כן יש תעלומה וזה נחמד. את החקירה מובילה הגיבורה השניה של הספר, קיזי, שהיא בלשית וחוקרת מדופלמת.

שני גיבורים נוספים משלימים את הקאדר. בייבי מונטגו, כוכב ספורט לשעבר שהתמחה בקרבות נבוט (אַלָה). מונטגו הוא סוג של שאקיל אוניל של הספר, כוכב ספורט ענק פיזית, כמו שלושה בני אדם רגילים, עם אופי קליל בכלליות אבל רצחני כשמעצבנים אותו.

לגיבורה האחרונה קוראים טסה, והיא מדענית וטכנאית זכוכית. כלומר, היא יוצרת את חפצי הקסם של העולם, וגם מובילה את קו החקירה הטכנולוגית בספר.

2 גברים, 2 נשים, 2 עם מוח, 2 עם כוח, הכל יפה ומאוזן וטוב, בדיוק כמו שאוהבים בימינו: איזון מושלם כדי שאף אחד לא יוכל להתלונן שנתתם יותר מדי במה לזהות אחת או אחרת.

כמו בכל הספרים של מקללן הדמויות הן מחבוביות: מתחבבות בקלות. כל אחת ואחת מהן דיברה אליה מהרגע הראשון. גם האינטרקציה שלהם כיפית, יש למקללן את הקטע הזה שהוא כותב חבורות שמרגישות כיפיות כמו החבורות של ג'וס ווידון.

בסופו של דבר In the Shadow of Lightning הוא ספר אקספוזיציה של טרילוגיה חדשה, והוא עושה את זאת מצוין. הוא מציג את את העולם, מערכת הקסם והדמויות, כל זאת בתוך סוגת העלילה שמקללן כותב הכי טוב: מלחמה.

מקללן למד כתיבה אצל ברנדון סנדרסון, ומרגישים את זה. הוא בונה מערכות קסם "קשות", עם חוקים ברורים וטכניים. אבל בעוד שסנדרסון מתמקד המון בדת ומיתולוגיה, מקללן מתמקד בסצינות. בכל אחד מהספרים שלו מקללן בונה כמה סצינות "ואוו" כאלה, שמסמרות את שערי.

בשתי הטרילוגיות הקודמות של מקללן הספר הכי טוב היה דווקא השני בטרילוגיה. עוד לא התפרסם מתי יוצא ההמשך של In the Shadow of Lightning, אבל אני כבר מצפה לו בכליון עיניים.

[In the Shadow of Lightning – בריאן מקללן, 576 עמודים קריאים וכיפיים, 2022]

2 תגובות

  1. גדי הגיב:

    אני בדיוק באמצע, ואני נהנה מאוד.
    אהבתי את הטענה שהסצנות שלו חזקות לעומת העלילה הכללית, בדיעבד זה באמת הפריע לא מעט.

    רק תיקון קל, מונטגו הוא לא דמות ראשית, אלא אידריאן (ה-breacher).

    • ניימן הגיב:

      כן, זה נכון. איכשהו שכחתי לגמרי מאידריאן בזמן כתיבת הביקורת, אבל מונטגו נחרט לי בראש, למרות שאידריאן בפירוש דמות ראשית. ה"תירוץ" היחיד שאני יכול למצוא לזה הוא שמקללן הוציא לא מזמן נובלה על מונטגו, וזה בלבל אותי. האמת היא שגם קראתי כמה ביקורות לפני שכתבתי את זה, וכולם מדברים על מונטגו, אבל אף אחד לא מדבר על אידריאן. הוא דמות הרבה יותר מגניבה, בעוד שאידריאן… יש מה לאמר עליו מבחינת אופי או דמות?

      אני משאיר את הביקורת ככה למרות הטעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting