ביקורת קומיקס כדורגל בריטי אגדי משנות ה-50, Roy Of The Rovers
[הקדמה: הפוסט הזה הוא חלק מסדרת פוסטים איטית ביותר על יצירות שוליים שאגרתי במהלך השנים. אלו יצירות שרכשתי בהתלהבות רבה, אבל בסוף אגרו אבק בערימה במשך שנים על שולחן העבודה שלי. הפוסטים האלה הם מוטיבציה לקרוא אותם.
הפוסט הקודם, הראשון בסדרה, פורסם לפני קצת יותר משנה. הוא היה על סופר גיבור הומלד ברלינאי. בתקווה הפוסט הבא יגיע קצת יותר מהר.]
באוגוסט 2019, לפני וורלדקון דאבלין, טיילתי שבועים במערב אירלנד. חלק מהטיול היה באופניים וחלק באוטובוסים. הטיול כלל לפחות שני סיפורים דרמטיים, אבל שש שנים שש שנים אחרי זה אני בוחר להדגיש דווקא את היום הראשון של הטיול.
הוא התחיל בגלאווי והיה אמור להיות יום רגוע. 65 ק"מ רכיבה בתנאים קלים. אבל פנצ'ר בצהרי היום, וסערת גשמים בחלק השני שלו, הפכו אותו ליום הרפתקני במיוחד. במהלכו לקחתי טרמפ על משאית כבשים, הייתה תאונת דרכים עם אופנוע (ששרד אותה בשלום), ובסוף לנתי בחווה מבודדת של פרופסרית לספרות בגימלאות מאוניברסיטת דאבלין.
בקילומטר ה-20 של היום, כשהכל עוד נראה רגוע, ומזג האוויר היה מושלם, עצרתי לקפה ומאפה בשוק פשפשים בעיירה קטנה. באחד הדוכנים הייתה ערימה של מגזין קומיקס עתיק, Tiger שמו. מתוך סקרנות קניתי חוברת אחת.
החוברת הזאת חיכתה שש שנים שאגיע לקרוא בה. היא טיילה איתי חודש באירלנד. עברה דירה, וכל הזמן הייתה מונחת על שולחן העבודה שלי, ממש מול העיניים, מחכה שסוף סוף אסתכל בה. היום הזה הגיע שבוע שעבר. והאמת היא? היה נחמד.
מגזין Tiger יצא לאור בבריטניה בין השנים 1954 ל-1985. הוא היה מורכב מסיפורי קומיקס שקשורים לספורט. איגרוף נגיד. בכל סיפור היו שלושה עמודים עמוסי עלילה, והם הסתיימו בקליף האנגר כדי לשכנע אתכם לקנות את החוברת הבאה.
הסיפור המפורסם ביותר שיצא מ-Tiger היה סיפור כדורגל, Roy Of The Rovers. הוא התחיל בחוברת הראשונה של המגזין ב-1954. ב-1976 הוא קיבל חוברת נפרדת משלו, ופורסם עד 1995 כשהעולם כבר הפך לסרקסקטי מדי לסיפורי כדורגל נאיביים.
די מהר הבנתי שאין טעם בלקרוא חוברת אחת מקרית של Tiger. אתם מקבלים שלושה עמודים של קומיקסים שונים, כשכל אחד מהם מתחיל מהאמצע ומסתיים באמצע. Tiger נועד כדי שיעשו בו בינג', לא בשביל שאדם יקנה חוברת אחת שלו בשוק פשפשים.
אז במקום השגתי את אחד האוגדנים של רוי רוברס. יש כמה כאלה, כל אחד מהם מאגד את הסיפורים הטובים ביותר בעשור מסוים. אני הלכתי על Roy of the Rovers – The Best of the 1950s.
הביקורת
Roy of the Rovers מתחיל במגרש כדורגל שכונתי. מנהל קבוצת הרוברס צופה במשחק ושם עין על נער צעיר ומוכשר בשם רוי. הוא מזמין אותו להצטרף לקבוצה.
כך נפתחת אחת מקריירות הספורט הפיקטיביות המרשימות ביותר אי פעם. במשך ארבעה עשורים רוי מטפס מתפקיד שולי בקבוצת המילואים של הרוברס, לתפקיד הכוכב והמנג'ר שלה. הוא סוחב את הקבוצה הקטנה להישגים קטנים ומפתיעים, ועד היום יש מושג בכדורגל האנגלי "זה נצחון של רוי מהרוברס" (או משהו כזה). אומרים אותו כשקבוצה קטנה מנצחת במפתיע קבוצה גדולה.
אבל אנחנו בשנות ה-50! רוי עדיין נער צעיר ואף אחד עוד לא מכיר אותו. העלילה מתפתחת מאד לאט, כאילו הכותבים ידעו שיש להם איזה 4 עשורים להעביר אז אין טעם למהר.
העמודים של הקומיקס מאד עמוסים. כבר לא מעמיסים כל כך הרבה תוכן על עמוד קומיקס אחד כיום. יש שימוש תכוף במרובעים שמסביכים את הסיפור והעלילה. גם מכניזם שיצא מהאופנה כיום, למרות שאני דווקא די מחבב אותו.
הסיפורים מתחילים פשוט. בראשון אחד השחקנים הצעירים האחרים שמקנא ברוי "עובד עליו" וגורם לו להיכנס בטעות למתחם האימונים של הקבוצה הראשונה. זאת רמת הקונפליקטים שאתם יכולים לצפות להם פה. בהמשך מתחילים משחקים רשמיים להיכנס לסיפור, ואתם יכולים לנחש שבכל אחד מהם רוי יעשה איזה נס כדי להוכיח כמה הוא סופרמן של הכדורגלנים.
נהניתי מהספר. אני מאד את סגנון הסיפורים הנאיבי הזה של שנות ה-50 עד ה-70. הוא הזכיר לי את סדרת הספורטאים הצעירים של שרגא גפני (שתיארה עלילות כדורגלנים ישראליים) או את חבורת איסט אנד (שתיארה חבורת נערים עניים בריטים שמוכשרים בכדורגל).
אפרופו, זה קצת תעלומה מי כתב את ספרי חבורת איסט אנד בעברית. היה על זה דיון בתגובות לפוסט של מובי דיק ב-2014. אין באינטרנט עקבות לספרים כאלה באנגלית. כל מה שיש זה קומיקס כדורגל (לא ספרים כתובים!) שהתפרסם במגזין Scorcher. בשנות ה-70 סקורצ'ר התמזג כבר עם Tiger, כך שיש קשר כלשהו לרוי מהרוברס.
האם הספרים בעברית של חבורת איסט אנד הם גירסא עברית לקומיקסים? האם כתב אותם שרגא גפני, שכתב אז עשרות ספרים בסגנון (כמו דני דין הרואה ואינו נראה)? או שמא באמת יצאו ספרים כאלה באנגלית אבל הם היו כל כך עלומים שהאינטרנט לא מוצאת אותם? לא עוזרת העובדה שבספרם בעברית מצוין שהם נכתבו בידי "סקורצר א" (כמו מגזין סקורצ'ר בו התפרסם הקומיקס). תעלומה.
מה שקצת מוזר בספר של רוי מהרוברס זה שלמרות שקוראים לו "המיטב של שנות ה-50", הסיפור האחרון בו מתרחש ב-1956. מה, לא היו סיפורים טובים מאז ועד 1960?
מה שלא תהיה הסיבה, הקומיקס המשיך כאמור עד 1995, ואז הסתיים בצורה מושלמת לדעתי. רוי נהרג בתאונת מטוס בדרך למשחק (או משהו דומה).
תגידו מה שאתם רוצים, אבל זאת הדרך המושלמת לסיים יצירה של ארבעה עשורים.
יצא סיפור בלשי מרתק, למען האמת.
הכיוון שלך נשמע משכנע….חבורת איסט אנד גם תמיד הזכיר לי את השביעיה הסודית או הרביעיה והכלב, או משהו כזה..
ואללה? אולי כי זה נערים בריטים. אבל כמו השביעיות\רביעיות ספרי החבורה של אניד בלייטון הם כפריים, בעוד שחבורת איסט אנד אלא פרחחים עניים עירוניים בריטים.