שש הערות אחרי שבוע בריביירה הצרפתית

מזה מאות שנים ידועה הריביירה הצרפתית בתור "בית חולים שדה". מזג האוויר הנוח כל ימות השנה מרפא את הגוף; הנוף היפייפיה מרפא את הנשמה.

אחרי שבוע בריביירה הצרפתית, אני מסכים עם האבחנה. הריביירה הצרפתית אולי לא מקום מרגש במיוחד – ההתרגשות הרי רעה לבריאות – אבל הוא כן מקסים ונעים.

את רוב השבוע ביליתי בניס, העיר הגדולה באיזור. רק ביומיים האחרונים בקאן, העיר עם פסטיבל הסרטים המפורסם. בדיעבד עדיף ללון שבוע בניס. המרחקים בריביירה הצרפתית קצרים, מניס לקאן לוקח נגיד חצי שעה ברכבת. חלק גדול מה"טיולים" לקחו 10-15 דקות. אין טעם ללון מחוץ לניס.

הריביירה היא איזור תיירותי. רוב התיירים הם צרפתים (תיירות פנים)  בריטים או אמריקאיים. ישראליים לא תמצאו פה הרבה – ובצדק. מה יש לישראליים לחפש במקום שעיקר האטרקציה בו היא חוף ים התיכון? מילא היה זול, אבל הריביירה יותר יקרה אפילו מת"א.

לפני הביקור דמיינתי בראש איזור תיירות אקסלוסיבי לעשירים. במציאות הריביירה הרבה יותר עמחא – רק יקר. איך אפשר להיות אקסקלוסיבי עם כמות כזאת של תיירים? אין בריביירה הרגשת קלאס או עושר יותר מבאילת.

מומחה לריביירה אני בטח לא אחרי שבוע. אז נסתפק בפוסט קוריוזים על החופשה באיזור.

לקריאה נוספת של פוסטים דומים: נאפולי, בארי, קרואטיה.

1. אמרתם טיולי יום, אמרתם Eze ו-Villefranche. שתי עיירות תיירותיות שנמצאות 10-20 דקות מניס.

Eze Village הוא כפר שממוקם על צלע הר. מגיעים אליו באוטובוס צפוף מניס. אבל זה כולה 20 דקות, אז מה שאחת התיירות האמריקאיות תיארה בתור "החוויה הגרועה בחייה" בשבילנו זה יום שלישי.

יש שתי סיבות להגיע ל-Eze Village. הראשונה היא הנוף המטמטם לריביירה הצרפתית. השניה היא גן קקטוסים בוטאני. אם כי להיות כנים, רוב האנשים נכנסים לגן יותר בשביל הנוף שהוא מציע ופחות בגלל עניין בקקטוסולוגיה. יש ב-Eze Village גם סימטאות קסומות וחמודות. אבל אל תעזו לאכול שם! כאילו, אם כן בא לכם לשלם 50 ש"ח על סנדוויץ מוצרלה ברמה של התחנה המרכזית בתל אביב, מסוף האוטובוסים. אל תשאלו איך גיליתי.

המשך הטיול דורש ירידה מ-Eze Village לקו החוף, שם יש תחנת רכבת. אפשר לרדת עם אוטובוס (בווווווז), אבל אפשר גם ברגל, בשביל הליכה הררי. השביל לא קל מאד, אפילו אם רק יורדים בו. הוא לוקח שעה פלוס מינוס, תלוי בכושר שלכם. אבל הוא גם לא קשה נורא, ומציע שלל נקודות מבט אל הריביירה מזוויות וגבהים שונים. הנה, תראו:

בחוף לוקחים רכבת ל-Villefranche. עיירה עתיקה עם שתי אטרקציות. האחת היא רחוב שלא השתנה במאומה מאז המאה ה-14. נחמד. השניה היא חוף יותר טוב בהרבה מאלו שבניס.

אבל בגדול, יש שם פשוט אווירה טובה, כמו בכל הריביירה, ולכן כדאי לעצור שם.

2. אם אתם בריביירה הצרפתית ביום שישי, תשקלו טיול יום לוונטימיליה (Ventimiglia). עיירה איטלקית (כן כן, איטלקית!) שנמצאת ממש מעבר לגבול בין צרפת לאיטליה. לוקח 53 דקות להגיע אליה ברכבת מניס, ע"פ לו"ז הרכבת וגם ע"פ השעון בטלפון שלי.

שוק יום שישי של וונטימיליה, כך מספרים, הוא השוק הגדול ביותר באיטליה. הבעיה היא ש-95% ממנו זה בגדים וחפצים, רובם מיוצרים בסין, ואפילו אם יש משהו שמיוצר באיטליה, לכו תבטחו במוכר. בשביל השוק עצמו אין צורך להגיע, באמת.

אבל בשביל וונטימיליה עצמה יש צורך. זאת עיירה איטלקית קלאסית, תוססת, מלאת אוכל רחוב, ושוק אוכל מקומי קטן (ועדיף על השוק הענק). השוק של ימי ו' עצמו אולי לא מיוחד, אבל הוא כן מקנה אווירה מיוחדת לעיר בימי שישי, ולכן לא כדאי להגיע אליה באף יום אחר.

3. כולם מדברים על החופים של קאן; אף אחד לא מדבר על שוק Forville. אם חופים כמו אלו של קאן כבר ראיתי, הרי שבשוק כמו Forville טרם נתקלתי. זהו אולי שוק האוכל האיכותי ביותר שראיתי מימי. בטח באירופה.

ביקרתי בו ביום ראשון, וזה חשוב כי אולי מחוץ לסופ"ש הוא פחות עשיר באוכל. הוא לא ענק, אבל הוא כן מטורף.

תמצאו שם את כל האוכל שיש לצרפת המודרנית להציע. צרפתי, לבנוני, אלג'ירי ואפריקאי. האנשים שמכינים ומגישים את האוכל הם לא אנשי עסקים חסרי מצפון שמחפשים למקסם רווח (בלי לשפוט). הם אנשים שיודעים לבשל. כשקניתי פרחי קישוא מטוגנים – כמה פשוט כככה טעים – תנועות היד של האשה שטבלה אותם בעיסה ואז הניחה בשמן הרותח היו של מישהי שעשתה את זה כבר מליוני פעמים.

4. אוכל צרפתי מהמם, עם זאת, במקומות תיירותיים קשה לדעת מה נסיון כנה לעשות אוכל טוב ומה נסיון ציני להוציא כסף מהתייר.

המאכל המסורתי של ניס הוא Socca, קרפ מקמח חומוס ושמן זית. מסוג הדברים שברור שמתישהו יהפכו לטרנד בישראל. יש מסעדות שמגישות גירסאות מפונפנות של זה, אבל הכי טוב זה לקחת סוקה באחד הדוכנים בשוק בעיר העתיקה של ניס.

מה שיפה זה שכל דוכן מכין סוקה קצת אחרת. האחד מגיש חתיכה גדולה, השנייה חותכת לחתיכות קטנות ומגישה ככה מרוסק. באחד הקרפ נימוח, בשני קשה כמו קרקר שרוף קלות.

[מקור, CC]

במסעדת  Voyageur Nissart, קצת מחוץ לעיר העתיקה בניס, אכלתי את אחת הארוחות הכי טובות של השנה. ב-32 יורו לאדם אתם מקבלים מנה ראשונה, עיקרית וקינוח. הכל מאכלים מקומיים, הכל באיכות צרפתית גבוהה. פשוט תענוג. זאת מסעדה שזכתה בפרסי אוכל כבר בשנות ה-90. זה שהם שורדים כל כך הרבה שנים זה תו איכות בפני עצמו.

[פה הייתה אמורה להיות תמונה של אחת המנות, אבל התמונות יצאו Meh, אז אין]

5. יום ראשון לפני יום הבסטיליה (יום העצמאות הצרפתי). תור ארוך של צעירים צרפתיים מחופשים לפרעונים משתרך בטיילת. שאלתי חבורה אחת למה הם מחכים. הם ענו "מסיבה". מסיבה? שאלתי, "כן, מסיבת תחפושות" ענו.

ה- Le Bal Des Fous הוא סדרת מסיבות תחפושות קיציות תחת כיפת השמיים בארמון הפסטיבלים בקאן. כן כן, זה בו מתקיים פסטיבל הסרטים המפורסם. הנושא לתחפושות השנה היה קיסר וקליאופטרה, וזה שכולם התחפשו ללא יוצא מהכלל גורם לי לחשוב שבודקים את זה בכניסה.

הנה סרטון על המסיבה שנה שעברה:

אני לא איש של מסיבות. אף פעם לא הייתי. אבל כיף לראות את כל האנשים המחופשים על החוף. וחייבים להסיר את הכובע בפני אלו שחיכו כמה שעות בתור בשמש בשביל הזכות להיכנס ראשונים.

6. שתי טכניקות שגיליתי בטיול הנוכחי.

כשאתם ניגשים לדוכני פירות וירוקות בשווקים בפולין וישראל יושיטו לכם שקית פלסטיק, שתמלאו כמה שאתם רוצים לפני השקילה. זה בעייתי עבורי, אדם שמנסה להימנע משקיות.

בשווקים בריביירה, לעומת זאת יושיטו לכם קערת פלסטיק למלא כמה שבא לכם. חבל שהם לא הולכים על קערות עץ בשביל מקסימום סטייל.

כששוכרים דירה בחו"ל המפתח הרבה פעמים מחכה לכם בתוך כספת קטנה עם קוד ליד הדירה. בריביירה לעומת זאת יש מקום עם המון כספות כאלה. על כל כספת יש מספר. אתם צריכים קודם לאסוף את המפתח משם, ורק אז ללכת לדירה.

הניחוש שלי? זה או מסיבות של בטחון או של רגולציה. לא הזדמן לי לשאול.