יומיות 14.08.2025: ליל שבת בוורשה
פורסמה אתמול ביקורת על שני ספרים בפרוייקט פנטזיה שאפתני של טרילוגיה של טרילוגיות (כלומר, תשעה ספרים בסה"כ). הסופר, רוב ג'יי הייז, הוא מהקולות הבולטים בעולם ספרי הפנטזיה בפירסום עצמי, וסאגת ה-God Eater שלו הוא אחד מפרוייקטי הפנטזיה המדוברים של השנה החולפת.
1. שבת בלילה, חצות בוורשה, מתחם נורבלין. בעוד שבישראל אני נמנע ממתחמים מהונדסים כאלה (הנמל בת"א, נגיד), בוורשה הרדומה הם לפעמים כמו המקום היחיד עם מספיק אנרגיה.
הגעתי עם חברים, התגלגלנו קצת, ומפה לשם יצא שישבתי עם כמה חבר'ה פולנים בני 20. הם גרים 100 ק"מ דרומה לקראקוב, ממש על מדרגות הרי הטטרה. הם בוא ל-24 שעות "לחגוג" בעיר הגדולה. לרובם זה היה הביקור הראשון בוורשה.
מדובר בבחורים "פשוטים". אחד מהם חייל ג'ובניק בצבא הפולני, וכיף לו שם כי בצבא "בעיקר משתכרים". אחד אחר עובד במפעל, והוא מאד מרוצה מזה; העבודה קלה והתשלום טוב. הם היו מלאים מצב רוח טוב, אנרגיה אינסופית של בני 20, ושמחת חיים.
מה שמדהים היה זה שכמו הרבה פולנים שאני מכיר, גם הם מכורים למשחקים. משחקי קופסא, משחקי מחשב ומה לא. משחקי מחשב בפולין זה משהו חוצה מעמדות והשכלה. בפאב, נגיד, הם הזמינו בירת אסהי יפנית, כי זה מה ששותות הדמויות ב-cyberpunk 2077.
אבל הרגע הדרמטי של הערב היה שאחרי די הרבה זמן שיחה הם שאלו את השאלה שכל ישראלי מפחד ממנה כיום בחו"ל, מאיפה אתה?. "ישראל", עניתי, ואחד מהם הסתכל עלי בדרמטיות: "יהודי??".
"הממ, משהו כזה" מלמלתי, הוא חזר על השאלה שוב: "יהודי?!", "כן", אמרתי, די בחשש, כי נחמדים נחמדים הם בכל זאת חבר'ה מעיירה פולנית קטנה בדרום, מקום שטוף דעות קדומות.
אבל הוא קפץ עלי בחיבוק דוב, "גם אני יהודי!" אמר בהתרגשות. איפה שהוא גר הוא בקושי פוגש יהודים לא מהמשפחה שלו. זה הסתיים בהרמת כוסית והחלפת אינסטגרמים, כמנהג הגברים בימינו.
2. סיימון ס. אנדרסן פירסם את התמונה הזאת לכבוד הוולנטיין דיי, אבל היות ואנחנו בדיוק ציינו את הט"ו באב, נראה לי שזה הזמן הנכון לשים אותה בעברית.
כדאי לבדוק עוד עבודות של אנדרסן, וספציפית לסמן את המשחק שלו ויקינגים על טרמפולינות. הוא עדיין בפיתוח אבל תוסיפו ל-wishlist כי הקונספט והביצוע נראים כייייייייף.
3. הביקורת הישראלית על הקומיקס "War on Gaza" שזכה בפרס אייזנר האחרון מתגברת. אחרי שאיגוד הקומיקס הישראלי הוציא הודעה שמבקרת את הזכיה, איציק סמוכה האשים, באנגלית, את הספר בהיותו פרופוגנדה פלשתינאית, אנטי-ציונית שגובלת באנטישמיות.
לא קראתי, ואין לי כוונה לקרוא. יש לי מספיק פוליטיקה בחיים.
4. מחר, ה-15 באוגוסט, הוא יום ה-Circuitpython. יום בו מציינים את היצירתיות האנושית של פרוייקטים עם מעבדים קטנים ושפת התכנות פייתון. אם זה נשמע לכם משעמם תעיפו מבט באתר, יש שם פרוייקטים יצירתיים להפליא.
5. אם יש משהו שחסר בוורשה זה אירועי תרבות אינטלקטואליים קטנים בשפה שאני מדבר שוטף. המפגש עם דבורית שרגל בחנות הספרים אובלומוב ביפו, "חנות הספרים היחידה ביפו" לטענתה, הוא בדיוק כזה.
המפגש הוא על ספרה של שרגל, "אם יש לה מצלמה ביד היא לא מפחדת", שעוסק בצלמת היהודייה-שוודית אנה ריבקין-בריק. האם אני יודע מי זאת? לא. האם מפגש כזה בחנות ספרים ביפו מתאים לי כדי לגלות, וגם לקנות עותק של הספר? וודאי! ה-20 באוגוסט, 20:00.
6. רויטל סלומון פוצצה לי את הראש עם הגילוי הזה.
7. המשחק Grow a Garden, שנוצר ע"י ילד בן 16 במשך כמה ימים בלבד, שבר את שיא כל הזמנים למספר שחקנים שמשחקים בו בו-זמנית: 21.6 מליון. המשחק הוא על Roblox, שנראה שמחליף את מיינקראפט בתור המקום בו בני נוער יוצרים אונליין. ופה נגמר כל הידע המאד מצומצם שלי על התחום.
איזה כיף לשמוע על הפולני היהודי ששמח לפגוש יהודי אחר. וגם אסאהי היא אחלה בירה.
ה"כל ישראל אחים" הזה הוא אחד הצדדים היפים של התרבות היהודית. אגב, הוא נורא התאכזב לגלות שהאסאהי שהוא קנה מיוצרת בפולין ולא ביפן.
אנה ריבקין-בריק היא הצלמת של ספרי הילדים המצולמים "נוריקו סאן הילדה מיפן" ונוספים מהסדרה שעקבו אחר ילדות מתרבויות רחוקות, אבל זה שהזכרתי היה מאוד ידוע בדור שלי, וגם היה לי אותו בבית.
לפני הרבה שנים דבורית שרגל עשתה גיוס המונים כדי להפיק סרט דוקומנטרי שבו היא ניסתה לאתר את נוריקה סאן זו, והרבה אחרי שתרמתי, זכיתי להגיע להקרנה של הסרט המאוד מרגש למי שגדלה על הספרים האלו, בגינת שפירא, מקום מיוחד בפני עצמו. אז ממליצה גם על הספר וגם על הגינה (שלפחות פעם היו מקרינים בה סרטים בימי רביעי נדמה לי).
אותה אנה ריבקין בריק גם גרה פה בקיבוץ לתקופה אם אני זוכרת נכון.