Herald – רוב ג'יי הייז, ספר #1 של Age of the God Eater

הספר Herald הוא הראשון בטרילוגיית Age of the God Eater. זוהי הטרילוגיה הראשית ב"טרילוגיה של טרילוגיות". הסברתי כבר את הקונספט בביקורת על הטרילוגיות האחרות (המשניות), לכן אני פשוט מעתיק אותו לפה:

בשנה שעברה הוציא הייז את הספרים הראשונים במה שנקרא סאגת ה-God Eater. זוהי טרילוגיה של טרילוגיות, כלומר, שלוש טרילוגיות ותשע ספרים סה"כ, שמרכיבים ביחד סיפור אחד ענק שמתפרס על פני 3,000 שנה.

איך זה עובד? הטרילוגיה הראשונה, הראשית, מתרחשת בזמן "ההווה". הטרילוגיה השניה מתרחשת אלף שנים לפניה, והטרילוגיה השלישית מתרחשת 3,000 שנים לפני זה. הייז מפרסם את הספרים בצורה קצת גימיקית. הספרים הראשונים של כל הטרילוגיות יצאו באותו הזמן – וכך גם יקרה עם הספרים השניים שלהם, ואז עם הספרים המסכמים.

ההמלצה הקצת מוזרה שלו היא קודם לקרוא את הספר הראשון של הטרילוגיה המתרחשת לפני 3,000 שנים, אחרי זה את הראשון של הטרילוגיה שמתרחשת לפני 1,000 שנים – ורק אז את הספר הראשון של הטרילוגיה הראשית. ברגע שצאו השניים אתם אמורים להמשיך בסדר הקריאה הזה איתם.

Herald הוא המנה העיקרית של הפרוייקט. הוא יותר עבה מהספרים בטרילוגיות האחרות (788 עמודים לעומת בערך 200 בכל אחת מהטרילוגיות האחרות). הוא מסועף, מורכב ומעניין יותר. אם הביקורת על שתי הטרילוגיות האחרות הייתה שהם ספרים נחמדים אבל פשטניים, Herald הוא ספר פנטזיה מצוין.

מה החסרונות של הספר?  שאין בו חדשנות. לא בבניית העולם ולא בדמויות. חסר לו גם המשהו האקסטרה הזה שיגרום לי להרגיש שזה סיפור אפי שמתרחש בעולם אחר, גדול, עשיר ומורכב. אולי הכתיבה של הייז פשוט "רזה" מדי בשביל לתת הרגשה כזאת.

מה שהוא כן מציע זה ספר סוחף שמרגיש יותר כמו 350 עמודים מ-800 – ועלילה מלאת טוויסטים והסתעפויות שהפתיעו אותי יותר מפעם אחת.

אחרי שלושת הספרים הראשונים בכל אחת משלוש הטרילוגיות אני חושב שהפרוייקט של רוב ג'יי הייז הוא אפוס פנטזיה כתוב היטב, אבל לא מיוחד. הוא כן מתאים לקוראים מנוסים, כמוני, שלפעמים מחפשים "סתם" ספר פנטזיה טוב לשקוע בו. הוא לא מתאים למי שמחפשים ספר פנטזיה יוצא דופן שייתן להם תחושת "וואו".

אי שם העמק הפסטורלי ריברדן חיה נערה עניה בשם רנירה וושר. שם משפחתה, Washer, רומז על מקצועה של אימה, כובסת. האמא והבת חיים בבקתה עניה מחוץ לעיירה עצמה, ולמרות העוני העצום, עושה רושם שהן די מאושרות בחיים הפשוטים.

היש קלישאה שמתפספסת באקספוזיציה הזאת? משפחה עניה, מקום שכוח אל, ואפילו יחסית לחור הזה הם עניים וגרים בבקתה דלה מחוץ לעיירה עצמה. אם זה לא מספיק, הם עוסקים במקצוע הכי "פשוט" שיש לעולמות הפנטזיה להציע: כובסות. זה מרגיש כאילו הייז מנמיך בכוח את מעמדה של רנירה וושר בעולם, כדי שיוכל להזניק אותה כמטאור למעלה במהלך העלילה.

הייז משתמש ב-Herald בטריק ספרותי מעניין. הוא לוקח קלישאות קיצוניות, כמו נערה כובסת עניה בכפר קטן, סיפור שמרגיש מוכר לכולם ונדמה לנו שאנחנו יודעים לאיפה הוא הולך, אבל אז פתאום באמצע הדרך שובר את הקלישאה בצורה שגורמת לכם לאמר מה-לכל-הרוחות וגם "כל הכבוד שהצלחת לעבוד עלי ככה". אם יש סיבה אחת לקרוא את הספר היא שהעלילה בו לא צפויה – וזה כיף.

תוצאת לוואי של הטריק הזה היא שאין לקוראים מושג איזו דמות טובה ואיזו רעה. נכון שזה משהו נפוץ בפנטזיה המודרנית, גרר"מ ואברקרומבי בנו קריירות על דמויות אפורות, אבל אצל הייז הדמויות יותר לא צפויות ממורכבות. דמות שנראית לרגע כמו מלאך טהור, תרתי משמע כי יש בספר באמת מלאכים, הופכת רגע אחרי זה לתחמנית חסרת מצפון.

אמרתי בביקורת הקודמת שהספרים הללו משופעים בקניבליזם, וגם פה זה המצב. לי אישית יש קיבה חלשה – משחק המילים לא מכוון – לכאלה דברים, ולכן אני מדלג על כל קטע שכולל את זה. אבל יש לי ניחוש שקניבליזםvהוא האמצעי הספרותי של הייז לסמל איזו דמות באמת רעה, ואיזוהי דמות טובה שלפעמים עושה דברים רעים כי היא אנושית. יותר מזה, הקניבליזם, לדעתי, מסמל את הרגע בו דמות הופכת מטובה לרעה. הרגע בו מצב העניינים הקיצוני גורם לדמות לוותר על כל אמות המוסר שלה.

טכנית הכתיבה מצטיינת. סצינות הקרב מצוינות, הדיאלוגים מושחזים, הדמויות זכירות ונהדרות. לא סתם ה-788 עמודים הרגישו כמו הרבה פחות. מצד שני, לפעמם זה מרגישה כמו כתיבה טכנית מושחזת של הרבה אימון (יענו, כמו AI) וחסר לי לב ואיזשהו טאץ' אישי. אני לא יכול עכשיו לקחת טקסט ולאמר, "אה, זה בסגננון רוב ג'יי הייז".

הזכרתי שבסיפור חסרה אווירה "אפית". זה בגלל שזה מרגיש שהוא מתנהל בממלכה בגודל של פתח תקווה מזרח, ולא בעולם ענקי אמיתי. יש סצינה שהמלך – המלך – מגיע עם הפמליה שלו לביקור בעיירה של רנירה. הם כולם מרגישים איתו כל כך נינוחים ומוכרים, שבחיי, ביקור של ראש העיר בתיכון שלי הרגיש יותר אפי מזה.

הספרים השניים בטרילוגיות טרם יצאו. עדיין לא החלטתי סופית אם אקרא אותם או לא. יום אחד מתחשק לי ככה, ויום אחד אחרת.

מחד, למרות שאלו ספרים מוצלחים, הם גם לא מיוחדים מספיק שאקדיש להם זמן בעולם בו יש מליון ספרי פנטזיה מדהימים שמחכים על המדף. מצד שני, אני מודה שהטוויסטים האלה עבדו עלי, והרבה זמן לא הסתקרנתי כמו שאני מסתקרן עכשיו לדעת איך ממשיך הסיפור.

[Herald – רוב ג'יי הייז, 788 עמודים, 2024]