יופי אפל: Diary of dreams – One of 18 angels

בילדותו של אדריאן הייטס, סולן להקת Diary of Dreams (שתקרא DoD מעתה) שמעו הוריו אך ורק מוזיקה קלאסית. כשאתה חושב על המוזיקה שאתה מכיר בתור המוזיקה היחידה שיש, אין ספק שהדבר ישפיע על יצירתך. ואכן, אין דרך יותר טובה לזהות יצירה של DoD, מאשר להבחין בהשפעות הקלאסיות שזורות בתוך המוזיקה הגותית. הייטס שילב את שני הז'אנרים האהובים עליו, ויצר קול שונה ויפה.

להייטס, אגב, לא הייתה מלכתחילה שום ברירה מלבד להיות יוצר גותי. כאילו, תסתכלו איך הוא נראה:
אדריאן-הערפד-הייטס

את השבועות הראשונים לאחר פגישתנו, בילתה ח' בלהכיר לי חלקים מהמוזיקה האפלה שהיא כל כך אוהבת ואני בכלל לא הכרתי דאז. היו שם המון פנינים: London After , Midnight, Cruxshadows, Theatre of Tragedy, Sins of Thy Beloved ועוד ועוד שמות שכדאי להכיר. לקראת הסוף הביאה לי ח' את Diary of Dreams, שהיא כינתה אז "חומר למתקדמים". שמעתי שני דיסקים, אמרתי לעצמי 'חביב', ושמתי בצד להאזנה מאוחרת יותר. רק חודשיים-שלושה מאוחר יותר, בעודי נוסע באוטו ושם דיסקים ברנדומליות, הבנתי פתאום כמה המוזיקה של DoD גאונית. איך אומרים אצלנו? "זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה".

ההגדרה הרחבה ביותר של Diary of Dreams זו מוזיקה גותית. כאן צריך להבהיר, שבניגוד למחשבה המקובלת, מוזיקה גותית איננה דווקא בחורה שרה שירה אופראית דרמטית ועצובה – אלא ז'אנר גדול ורחב של מוזיקה אפלה. DoD יצרה, לפחות בשנותיה הראשונות, בתת-ז'אנר גותי הנקרא Dark Wave: שילוב של מוזיקה גותית (כלומר, עצובה ואפלה) עם אלקטרוניקה. בשנים האחרונות עברה המוזיקה של DoD אלקטרוניזציה מוגברת – וכיום היא יוצרת בתת ז'אנרים מוזרים כמו Electrogoth (כמו דארק וויב, רק יותר אלקטרוניקה) ופיוצ'רפופ (ז'אנר גותי רקיד בצורה מוזרה). בכולם, ללא יוצא מהכלל, שילב הייטס נגיעות מוזיקה קלאסית ביצירה, ויצר קול חדש ושונה בסצינה.

דיארי אוף חלום מאד מאד יפה

דבר מוזר קרה לי במהלך שמיעת הדיסק לקראת הפוסט: השיר האהוב עלי השתנה. כשאני כותב ביקורות על דיסק, אתם מבינים, זה בדר"כ על אחד שאני מאד אוהב. אחד ששמעתי שלוש, ארבע – מאה פעמים, ואני מכיר בו כבר כל נים בכל שיר גם כשמעירים אותי באמצע הלילה להקפצה. בשנתיים וחצי בהן שמעתי את One of 18 angels, היה ברור לי ש Chemicals הוא השיר האהוב עלי ממנו. והנה, בניגוד לכל כללי ההגיון, בשמיעה המאה ואחת התאהבתי מחדש דווקא בשיר הראשון באלבום: Rumors of angels. גבירותיי ורבותיי: נצפתה פה אנומליה.

Rumors of angels הופיע בפסקול הסרט עיר אפלה. סרט מד"ב עם רעיון דומה למטריקס, שיצא כמה חודשים לפני האחרון, אך סבל מביצוע פחות מושך קהל ויותר פילוסופי של הרעיון. השיר מורכב מבאסים מונוטוניים חוזרים, צעקות מפחידות ברקע, דיקלום שקט שמגיע כל כמה זמן לזרוק עוד כמה שורות – והשירה החד-גונית, האדישה והכל כך מתאימה לאווירה הקודרת ברקע. המילים לא מספרות סיפור, אלא פשוט משרות אימה – אבל או! איזו אימה טובה היא זו. תנסו לשמוע את השיר עם סערת רעמים בחוץ, ואולי תבינו למה התחברתי אליו כל כך.

יתר האלבום נע בין שירי דאנס-גותים עליזים עם שמות מודעים לעצמם (Butterfly:dance) לבין שירים קודרים ונוגים המשרים הרגשת אימה. לפחות בראשונים עושים DoD הישג נדיר עבור להקה גותית רקידה: הם לא נשמעים כמו דפש מוד!

שיר שנמצא על קו התפר בין שני הזרמים ואחד הלהיטים הגדולים של DoD בכלל, הוא Chemicals. האקס שלי מבחינת הטראק-האהוב-באלבום. האם השיר מדבר על סמים? או על מצב הזוי כללי של הנפש? או בכלל אולי זה איזה שיר בקשת סליחה? תחנונים? המילים לא מספקות תשובה חד משמעית: 'האם החלומות שלי נעלמו? האם נסלחו מילותי? האם מעשי בוטלו? האם סלחו לי?'. הבעיה הכי גדולה שלי עם Chemicals היא, שבעוד שבשיר הקודם קל כל כך להסביר איך ולמה הוא שונה ומצוין, ב – Chemicals העבודה יותר קשה. אין כאן את ההשפעה הקלאסית של DoD, או איזה צליל ייחודי – אלא שיר פופ אפל רגיל. אבל הוא עשוי כל כך טוב, שפשוט תענוג (או עצוב. תבחרו)

למען הסדר הטוב, נסיים בפינת הדעה השגויה. חברי ל' ישב ושמע שבוע שעבר את הקומפליט-דיסקוגרפיה של Diary of Dreams, ושנא כל רגע. הוא טען שהשירים זהים אחד לשני (שקר מוחלט! לא צריך דוקטורט במוזיקולוגיה בכדי להבחין שב – Chemicals יש תיבה שלמה שלא נמצאת ב Butterfly!), שהמוזיקה לא רקידה ("פחות-רקידה-מהרגיל" זו ההגדרה שלי) ושהוא לא בטוח איך זה מוגדר, אבל זה בטח סוג מסוים של זבל. לא שאני מסכים איתו – אבל סתם כדאי שתדעו שהדעה קיימת.

Diary of Dreams מופיעים ביום חמישי בארץ. ח' טוענת שהם היו אמורים להגיע כבר לפני כמה שנים, אולם אז זה בוטל לבסוף. הבעסה היחידה בעניין היא שהם מופיעים בקולטורה – מועדון שלא-בדיוק-ידוע באיכות הסאונד המשובחת שלו (הוא איפושהו קצת מתחת לבארבי ברמה). אבל אין ברירה, מתפשרים. אגב, בעת הביקור אף יחגוג אדריאן הייטס את יום הולדתו, כך שניתן לצפות אולי להופעה מיוחדת. אני כבר מוכן להופעה לחלוטין, עם זוג כרטיסים ובקבוק יין (עם 130 ש"ח לכרטיס אני לא מתכוון לרכוש אלכוהול בהופעה). פרטים על ההופעה יש פה.

ה-ו-פ-ע-ה (והזמנה)

[נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו דחוף להוסיף]

תגובה אחת

  1. 22 בינואר 2007

    […] 3. בחמישי הגיע ההיילייט האמיתי של השבוע: הופעה של דיארי אוף דרימס (מי אלה? מה אלה? תקראו פה). הופעת החימום, שטענו שמתחילה *בדיוק* ב – 23:30, התחילה אכן *בדיוק* כמה דקות אחרי אחת. להקת החימום הישראלית-רוסית הייתה חביבה – כך בינינו, לא בשבילה באנו. […]