תעלומת רצח בתיכון לקסם, האם זה יכול להיות לא טוב? אז כן, מסתבר שזה יכול להיות לא טוב.

בנתונים היבשים יש 1,152 עמודים ב-Pandora's Star, אבל זאת חייבת להיות טעות. לקח לי שנה לקרוא את הספר ואני משוכנע שהוא כולל 5,000 עמודים, אם זה לא יותר. תופתעו, זאת לא העלבה, אלא מחמאה....

לפעמים יש חווית קריאה כל כך חזקה שמזכירה לי למה אני אוהב ספרים יותר מכל.

הספר London Falling הוא מותחן על-טבעי בריטי, וכמו שהשם מעיד הוא מותח, על-טבעי ובריטי מאד. אבל איך הוא יחסית למותחנים אחרים?

יש מצב ש-Gideon the Ninth הוא הספר עם הכי הרבה באז ב-2019. אם זה המקרה, למה הביקורת יצאה שלילית?

Jade City היה הספר האהוב השנה על בעל הבלוג. האם המשכו, Jade Wars, מצליח לשמור על הרמה?

המפגש ה-41 של מועדון הקריאה לא רק מדבר על ספר נהדר, אלא גם מהווה מיני כתבה על הז'אנר וההיסטוריה הקצרה מאד שלו.

אז ביום ראשון היה אמור להיות מפגש מועדון הקריאה שידון בספר The Crafting of Chess. אממה, קוראים זריזי עין העירו את תשומת ליבי לכך שיום ראשון הוא ערב ראש השנה! לכן ידחה המפגש ליום...

לא אהבתי את סמיוזיס. ולכן הטקסט הבא לא עומד להיות בדיוק ביקורת, אלא יותר יותר "ביקורת בספיד". אין טעם להתחיל להרהר ולהתפלסף על יצירה לא מהנה. 'אבל מר ניימן!' אתם תוהים כמובן, 'אם לא...

ב-Lent ג'ו וולטון לוקחת אתכם למסע "היסטוריה פנטסטית" בפירנצה, שנת 1947. פוסט אורח של ארז רונן, שמאד התרגש כשקיבל את הספר לידיו, אבל די התאכזב לאחר סיום הקריאה.

ב-2017 היה Hope and Red ההפתעה המרעננת של עולם הפנטזיה מבחינתי. האם ספר ההמשך מצליח לעמוד בציפיות שיצר הספר הראשון? קצת כן, קצת לא, ובגדול התשובה קצת מורכבת.

בפאנל GameLit, בשעה השנייה של היום הראשון של וורלדקון 2019, המליצו לקרוא את The Crafting of Chess, בתור "ספר ה-GameLit הטוב ביותר אי פעם". כשממליצים, אני מקשיב. קראתי את הספר עוד במהלך הכנס ועפתי...

בעל הבלוג חזר מחמישה ימים מלאי חוויות בוורלדקון 2019 בדאבלין. היה אדיר אדיר אדיר. הפוסט הזה הוא הנסיון של להעביר קצת את החוויה והתוכן של מה שהתרחש שם.

מטרופוליטן, שנכתב ב-1995, הוא ספר מיוחד. הוא פנטזיה שמרגיש כמו מדע בדיוני. הוא סיפור חברותי שמרגיש כמו סייברפאנק. מטרופוליטן ספר איטי ומתוחכם. ייקח לכם זמן לקרוא אותו, אבל אם תתמידו הוא יתגמל אתכם, כי מטרופוליטן הוא יצירה נהדרת.

הספר Trail of Lightning הוא יצירת פנטזיה אורבנית, שקיבלה מועמדות לפרס ההוגו 2019. הייחוד שלו הוא שהוא מבוסס על מיתולוגיית הנוואחו האינדיאנית, ונכתב בידי אשה נוואחית. אבל האם התרבות הנוואחית מצילה אותו מלהיות "סתם" עוד ספר פנטזיה אורבנית שגרתי?

מלחמה לנצח הוא הקלאסיקה של הקלאסיקה של ספרי המד"ב. מהספרים שכולם מעריצים וממליצים לקרוא. אז איך זה שהביקורת הזאת על הספר עומדת להיות שלילית?

למרות השם, Symphony of the Wind הוא לא סתם עוד ספר פנטזיה. הוא ספר פנטזיה מצוין בפירסום עצמי יחסית אלמוני. מה שכבר מייחד אותו מרוב הביקורות בבלוג.

הכי מפתיע? הוא ספר פנטזיה קצת מבולבל, אבל מצוין.

[המפגש ה-41 של מועדון הקריאה. הביקורת חפה מספויילרים, התגובות לא] תפקידם של מספרי האגדות מודרניים הוא לווא דווקא להמציא אגדות חדשות. הם לא יתעלו על שלגיה או סינדרלה. גם הטובים ביותר – קורליין של...