השנה שהייתה 2012: סיכום ספרים אישי ביותר

התעצלתי, והחיים תפסו אותי ואז הבלוג נפל. לכן סיכום ספרים 2012 עולה השנה באיחור שאפילו לי נראה לא אופנתי! ואני חסיד של סיכומי שנה מאוחרים, זוכרים?

סיכומים קודמים: 2010, 2011.


[מקור]

קראתי שלושים ספרי מד”ב ופנטזיה השנה. על 22 מהם כתבתי סקירות. השמונה האחרים או שלא היו מספיק טובים (ג’ו פיט) או שקראתי אותם פעם שניה (ספרי נוער של היינליין) או שפשוט קטונתי מלכתוב עליהם (הקוסם מארץ ים).

מטרות ל – 2013: לקרוא יותר. הרבה הרבה יותר.

הפרס השנתי לסידרה שצריכה לקבל כל שנה פרס


הנעדר הבולט הוא פנדורין. פשוט לא קראתי ב – 2012 ספר בסידרה.

מי כן זכה? סופת החרבות, השלישי של שיר של קרח ואש. קראתי אותו במהלך טיול האופניים הקיצי השנתי. ספר מופת, אחד הטובים ביותר שקראתי אי פעם. ללא ספק היה זוכה בקטגוריה הכללית אילולא היה מנודה משם.

במקום השני: יוריך. הספר ה – 12(!) של ולאד טאלטוס. סידרה שהיא כל כולה שגעון אישי שלי. כמה טוב להיות משוגע וליהנות מכל שורה ושורה של ספרי ולאד טאלטוס.

הספר הכיפי של השנה


לפעמים כיף זה איכות. לפעמים כיף זה רק כיף שמעלה חיוך.

גלנקיל, מותחן כבשים, היה כיפי בטירוף אבל מתח מדי את הגימיק. תיקי דרזדן היו רק כיף בלי תוכן, ויש גבול לכמה אפשר לעצום עין.

הזוכה? שדים ברחוב אגריפס. ספר עם בעיות קלות בעלילה. אבל כשזה מגיע לכיף, אין כמו שבי, נהג המונית הירושלמי חולה המין, כדי לשים חיוך על הפרצוף. חוץ מזה, יופי של ספר.

קטע האקשן הטוב של השנה
ההר הרוכב מוצא יריב ראוי בספר סופת החרבות. אין מילים לתאר עד כמה הקרב מרגש. גם עכשיו, חודשים אחרי, עדיין עוברת לי צמרמורת כשאני נזכר בו.

אות שבח, אות גנאי
כמעט ונכנסו: הקוסמים של לב גרוסמן. ספר מעולה אבל עצוב מדי. הגנב הקוואנטי – Hannu Rajaniemi. ספר מעולה אבל טכני מדי.

אכזבת השנה: צ’יינה מייוויל – Embassytown. מקורי בעליל אבל פשוט לא מהנה. מאכזב כי כולם סיפרו כמה הוא טוב. מאכזב כי הספר הקודם שקראתי של מיוויל, העיר והעיר, היה לא פחות ממדהים.

מקום שלישי: תיקו! (כרגיל). פטריק רות’פוס – A Wise Man’s Fear ו Feed של מירה גראנט


A wise man fear הוא אחד הספרים המפלגים ביותר של השנים האחרונות. יש אנשים כמוני, ועוד מלא טינאייג’רים מתלהבים, שחושבים שהוא על סף יצירת המופת. יש גם את אלו שעדיין לא הבינו למה הוא יצירת מופת, ובינתיים חושבים שהוא זבל טהור.

זה ספר שמורכב מכל מיני סיפורים על אותו הגיבור. חמישים אחוז ממנו בערך הם יצירת מופת, ארבעים אחוז סבבה, ועל עשר אחוז דילגתי. מוזר? כן. מומלץ? מאד. אם תשאלו אותי.

Feed הוא כבר ספר הרבה פחות מפלג. מותחן זומבים ביולוגי בעתיד הקרוב שמושפע, לדעתי, מאד מבאטמן של נולאן. חווית קריאה מצמררת – וזה רק הולך ומשתפר בספר השני של הטרילוגיה!

מקום שני: Among Others – ג’ו וולטון


אורסולה לה-גווין אמרה על הספר: ‘נראה לי שזו אגדה (Fairy Tale), כי יש שם פיות’. אבל זו לא באמת אגדה. זה אפילו לא ממש ספר מד”ב או פנטזיה. זהו ספר על מד”ב ופנטזיה. סיפור התבגרותה של גיקית כבדה בפנימיה לבנות באנגלית של שנות השבעים. כן, יש שם גם פיות.

Among Others הוא קלאסיקה אינסטנט. הספר היחיד השנה שחזרתי אליו שוב אחרי הקריאה – ועוד אחזור בעתיד. אם רק הייתה לו יותר עלילה, או שהוא היה יותר פנטסטי, הוא גם היה מקבל את המקום הראשון. במצב הנוכחי הוא ספר מושלם לגיקים, ומיותר לכל אחד אחר.

מקום ראשון: טרילוגיית ג’ון קליבר – דן וולס


תמיהה: איך זה שסדרה שכל כך אהבתי היא כל כך עלומה? תמיהה2: איך זה שהספר שדן וולס כתב אחרי הסדרה, Partials, כל כך גרוע? הפסקתי אחרי חמישית ספר. פתרונות לאלוהי ה – Writing block.

נשארתי ער לילה שלם כדי לסיים את שני הספרים האחרונים של טרילוגיית ג’ון קליבר. יש שם כמה קטעים שהקפיצו לי את הלב בהפתעה. יש שם כמה קטעים ספרותיים מושלמים.

הבעיה בטרילוגיה היא שלא לוקחים ממנה הרבה הלאה. אין מסר או ערך מוסף. אבל בתור ספר מתח בלשי פנטסטי, זוהי  אחת היצירות הטובות שקראתי. מהפנט, וזוכה פרס ניימן 2012.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting