המדף הז’אנרי: צד שמאל של החושך – אורסולה ק. לה-גווין

אני מתכוון לקרוא את צד שמאל של החושך פעם נוספת. היש מחמאה גדולה מזאת?


[בתרגום הישן שקראתי נקרא הספר ‘מעבר לעלטה’. שם שחביב עלי יותר למרות חוסר הדיוק בתרגום]

צד שמאל של החשיכה הוא אחד הקלאסיקות הגדולות בכל הזמנים. הוא זכה בהוגו ובנבולה של 1969. ב – 1987 דורג במקום השני בדירוג כל-הזמנים של לוקוס. ב – 2012 ירד למקום החמישי בספרי המד”ב של המאה ה – 20. קרם-דה-לה-קלאסיקה.

זהו סיפורו של גנלי איי. שליח של איחוד הכוכבים לעולם גת’ר. גת’ר דומה מאד לעולמנו אנו עם שני הבדלים בולטים. האחד הוא שתושבי גת’ר הם אנדרוגינים. הם משנים מינם מדי פעם בין גבר לאשה. השני הוא שבעולם שורר עידן קרח תמידי. עולם חורף.

גנלי איי בא לצרף את עולם חורף לאיחוד. הוא לבד; לא בטעות, בכוונה. שגריר שבא לבד לא מפחיד אף אחד. שגריר שבא לבד חייב לפתוח עצמו למנהגי העולם החדש פן ימות מבדידות.

צד שמאל של החושך הוא ספר מעולה. לא מפתיע אף אחד נכון? מה שמפתיע זה שהוא לא סוחף. הוא ספר איטי של חורף. צריך לקרוא אותו פרק-פרק, עמוד-עמוד. לצלול לעולמם של הגת’רים. לפולקלור ולתרבות שלהם. לשמוע את הגיגיו של גנלי איי, ובעיקר של אסטרבן, נציג עולם חורף והגיבור האמיתי של הסיפור.

(הערה: זאת למרות שהחלק השני של הספר בהחלט סוחף, אולם גם זאת בצורה איטית ומשונה. צריך לקרוא משפט-משפט פן יתפספס העיקר.)

יש לספר שני צדדים. בצד אחד הוא נחשב מד”ב פמיניסטי. שינויי המין של תושבי גת’ר, פעם גבר ופעם אשה, מהווים חלק גדול מהסיפור. לי הם עברו מעל הראש. אני בטוח שב – 1969 הם היו מטלטלים. כיום אני גר בברלין, הפאב החביב עלי הוא פאב קווירים, אני חשוף ליותר רעיונות פמינסטיים מלפופ מערבי וספרות מגדרית היא לא כוס התה שלי.

הצד השני הוא בדידות וקור.

חודש במוסקבה הוא המקום המושלם לקרוא את יד שמאל של החשיכה. לא יכולתי להזדהות יותר עם גנלי איי. סביר שכל גר בארץ נוכריה יזדהה עם תלאותיו של השגריר הבודד.

גיבורי הספר חיים בדידות. הם מנתחים אותה ומתמודדים איתה ולפעמים גם משלימים איתה (נוסות’).

באחד הספרים האהובים עלי מהשנה החולפת, Among others, טענו שאורסולה לה-גווין כותבת דמויות שבאמת צמחו מהתרבויות הדמיוניות שהמציאה. לא קראתי המון ספרים של לה-גווין; זה בסה”כ החמישי. אבל זו הייתה הפעם הראשונה שחשתי כמה הטענה הזאת נכונה.

לזחול ולקרוא. לאט.

3 תגובות

  1. יעל ר. הגיב:

    לקחתי אותו לפני כמה חודשים, בגרסת ה”מעבר לעלטה” בתרגום הישן ו… התייאשתי. משהו בקצב האטי ובארכאיות של התרגום עזר לי להירדם מהר יותר בכל פעם שפתחתי אותו. כבר לא זוכרת לאיזה עמוד הגעתי, אבל בהגיעם של ספרים מוצלחים יותר הביתה פשוט הרמתי ידיים לגביו.
    אולי אנסה בהמשך ספר אחר שלה, אולי בתרגום יותר חדש, נראה. לפעמים זה עניין של תקופה, הסבלנות שלי לספר מסוים, או לז’אנרים מסוימים.

    • ניימן הגיב:

      הספרים שלה מאד שונים. יכול להיות שהספר הזה פשוט לא לרוחך. הארכאיות שלו, נגיד, מאד התאימה לעולם החורף מבחינתי והייתה חלק מהאווירה.

  2. אירית זובדה Sowada הגיב:

    שלום לך,
    את הספר קראתי לפני שנים מאד רבות כאשר הוא עוד נקרא “מעבר לעלטה” ומאד אהבתי אותו. קראתי אותו אפילו פעמיים. הסיפור מאד נגע לליבי.
    אירית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting