חומוס כרמאווי

יחד איתי הגיעה לישראל הבחורה המקסימה בעולם. צבע עיניה משתנה לפי מצב רוחה. כשהיא מאושרת היא מחייכת והעולם נמס.

חשבתי שירושלים תגרום לה לחייך. אני אוהב כשהיא מחייכת. כבר בברלין השבעתי אותה, שלוש פעמים, שאני אהיה זה שמציג לה את העיר.

רצינו להתחיל משוק מחנה יהודה, אבל הוראות הכוונה ירושלמיות בסגנון “לך ישר ופנה מתישהו שמאלה”, או “עלה למעלה וליד עץ הזית פנה הפוך” גרמו לנו להגיע לכניסה לממילא במקום. ירושלים מבלבלת אפילו את הירושלמים עצמם, למרות שהם לא מודים בכך.

ברובע הנוצרי התמקחנו עם המוכרים על מחיר בובת גמל. קנינו כנאפה מתוקה במאפיה ללא שם, שתינו קפה בהוספיס האוסטרי ועשינו סשן צילומים על הגג. ירדנו לכותל, עברנו ברובע היהודי ומשם עברנו למזרח העיר.

תכננתי לקחת אותה למרתף החומוס של אבו עלי, אבל לפני שהספקנו להגיע אליו איתרתי שלט של מסעדה פתוחה: ‘חומוס כרמאווי’. בהתרגשות מהולה בחשש ניגשנו למקום.

אסביר: במהלך השנים פיתחתי סוג של אובססיה לחומוס כרמאווי; זאת למרות שלא אכלתי בו מעולם. שמעתי מכל מיני מקומיים שזה החומוס הטוב ביותר בירושלים, וחלקם הוסיפו בשקט ש”כנראה גם בעולם”.

חומוס כרמאווי, כך אומרות השמועות, פתוח בין חמש לעשר בבוקר. הוא מיועד לפועלים ממזרח ירושלים שיוצאים לדרך לפנות בוקר ורוצים קלוריות לפני יום עבודה מפרך. פעם אחת, לפני הרבה שנים, הגעתי אליו עם שני חברים ב – 10:30 בבוקר, והוא כבר היה סגור. לכן כה הופתעתי לראותו פתוח ב – 15:00.

המלצר, שנראה כמו הבעלים, אמר לי ‘יש לכם מזל! אתם הלקוחות האחרונים לפני הסגירה!’. שאלתי מתי הם שינו את שעות הפתיחה שלהם, והוא אמר ‘מה? לפני שנים! עם החמש בבוקר עד עשר הפסקנו לפני עשרים שנה. כיום פותחים עד 13:00-14:00, ובסופ”ש סוחבים עד 15:00. מה לגבי הפעם בה הגעתי ב – 10:30 והיה סגור? אין לו מושג. “אולי הגעת בשבת?” אמר, “פעם נהגנו לסגור בשבתות”. אולי, באמת שאני לא זוכר.

המלצר הציע לנו לקחת פעמיים חומוס עם גרגירים, “כי זה מה שאוכלים פה”. לקחנו.

נתחיל מהסוף: החומוס מעולה. פשוט מעולה. לא סתם הוא קיבל שבחים כאלה. המנה הגיעה כמו שלאכטת חומוס שזורה בגרגירים נימוחים-נימוחים ושוחה בים שמן זית. הבחורה הגרמניה לא האמינה לי שזה הכל שמן זית, כי “אין מצב שמישהו יכול לאכול כל כך הרבה שמן במנה אחת. הם בטח מוהלים את זה במים”. הסכמתי איתה כדי לא לחשוף אותה לעובדות החיים על התזונה הישראלית.

לחומוס עצמו יש טעם מאד עדין. זה דווקא דבר טוב, שגורם לך לאכול עוד ועוד ממנו כדי להבין מה בדיוק יש שם. במזלג השני הבחנו באיזה טעם מיוחד שלא מצאתי בחומוסיות אחרות. אולי איזה ירק שמוסיפים בזמן הבישול? סיימתי את המנה שלי בלי שום בעיות והייתי מוכן גם לעזור לחסל את המנה השנייה.

חומוס כרמאווי הוא אחלה של חומוסיה. באמת אחלה. אבל היא לא הטובה ביותר בעולם, בישראל (אבו חסן או סוהילה) או אפילו בירושלים (נזמי). מצד שני, היא מקום של ציידי חומוס אמיתיים, עם פנים לסצינה האורבנית הרועשת של מזרח ירושלים. הוא בהחלט מקום טוב לשוב אליו שוב, בהזדמנות הקרובה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting