המדף הז’אנרי: אקסלרנדו – צ’רלס סטרוס

כבר שנים שהמד”ב מחפש דרכים להעביר אנשים לשלב האבולוציוני הבא.

בעידן הכוח אטומי נוצרו גיבורי על והמוטציות. בעידן הסמים חזו שיהיו חומרים כימיים שיגרמו לנו לעשות פלאים (כנס העתידנים, פק”ד). בעידן משחקי הוידאו שמענו על מציאות מדומה בה כולנו נחיה כמו אלים. וכיום? בעידן המידע וכוח המחשוב האינסופי? המד”ב חוזה שבקרוב תגיע הסינגולריות – וכולנו נפסיק להיות אנושיים.

סינגולריות היא הנקודה בזמן בה המחשבים יהיו יותר חכמים מבני אדם. היא תגיע בקרוב אם נאמין ל(אלפי) כותבי המד”ב שכתבו (הרבה יותר מדי) ספרים על סינגלוריות.

כשהסינגולריות תגיע, יקרו אחד משני דברים; או שהמחשבים המרושעים יהרגו את כולנו (טרמינטור, מטריקס); או, בגרסה האופטימית, נמצא דרך להעביר את התודעה שלנו למחשב ונחיה לנצח בצורה לא אנושית.

הספרים בהם המחשבים משעבדים אותנו דווקא נורא נחמדים. האנשים שם נשארים אנשים, הסיפור הוא מלחמה קלאסית בין הטוב לרע. זה סוג של שר הטבעות, רק בעתיד.

הספרים מהסוג השני, בהם אנשים מעבירים את המוח לתוך מחשב, בעייתיים משהו. הדמויות בהן איבדו את האנושיות ואי אפשר להזדהות איתן. הז’רגון הטכנולוגי בהם כבד בהיסטריה ואפילו טכנופיל כמוני לא מבין מה רוצים ממנו רוב הזמן.

אקסלרנדו, של צ’רלס סטרוס, שייך לז’אנר השני בו התודעה עוברת למחשב. הוא ספר מעוטר שבחים ופרסים; זכה בלוקוס, היה מועמד להוגו, לקמפבל ולעוד טריליון פרסים אחרים.

אקסלרנדו מלא רעיונות כרימון. זה ספר שחייבים להעריך ולשמוח שיצירת מופת קטנה כמוהו נכתבה. רק מה, הוא נהדר בתור סוג של מסה אינקטלקטואלי. בתור ספר קריאה? Meh. דמויות לא-אנושיות שאי אפשר להתחבר אליהן, עלילה לא מעניינת והנאה בינונית מינוס.

אקסרלנדו הוא סיפורה של המאה ה – 21 דרך קורותיה של משפחת מאקקס. משפחת גאונים חובבת סאדו-מאזו (לא סאדו? לא מד”ב\פנטזיה מודרניים!).

סב המשפחה, מנפרד מאקקס, הוא איש מלא רעיונות עסקיים. במקום לנצל את הרעיונות לעצמו, הוא עוזר לאחרים להתעשר בזכותם. מנפרד חי בעתיד הקרוב. הוא עדיין אנושי וקל להזדהות איתו, ולכן שליש הספר בכיכובו הוא המוצלח ביותר.

כבר כאן טמונה בעיה; מאד מרגש שלמנפרד יש עשרה רעיונות לפני ארוחת הצהריים, רק שזה לא באמת יוצא דופן. אנשים יצירתיים עם אלפי רעיונות לא חסרים בעולם. אנשים שיודעים *לבצע* רעיון? מעטים. את סטרוס זה לא מעניין. ההבדל אצל מנפרד בין רעיון לביצוע, לא משנה שהביצוע דורש מליון שורות קוד, הוא עניין של חמש דקות. להאקרים בסרטי אייטיז זה לוקח יותר זמן!

מנפורד מאמין גדול בסינגולריות. הוא מבלה את שנותיו הטובות ביותר כדי להכין את העולם לסינגולריות. בשביל כך עוסק מנפרד בכלכלה לא מבוססת-מחסור, המצב המשפטי של תבונות מלאכותיות וכמובן: הרבה סקס עם בגדי עור, קולר ושוט.

השנים עוברות. בתו של מנפורד, אמבר, בגיל הנעורים המוקדמים וכבר מגלה סימני חיבה מוקדמים לסאדו-מאזו! ההורים מתמוגגים מאושר. אמבר חיה “חצי” בעולם הזה, אבל בעיקר בעולם הוירטואלי. סבא וסבתא שלה בכלל לא חושבים שהיא אנושית. אני דווקא כן חושב שהיא אנושית, רק שקצת קשה לי להזדהות עם מחשבותיה של ילדה-גאון בת 12 שמנסה לברוח מאמא שלה ולהבין למה כל כך כיף לה שהידיד הכי טוב שלה הוא העבד שלה ל – 24 שעות.

עוד כמה שנים קדימה. סרחאן, בנה של אמבר, נולד – וישר התודעה שלו מועלה למחשב. כך הוא יכול לחוות 12 תקופות ילדות בו זמנית, כדי לראות מה הכי מתאים לו. מבחינת האנושות סרחאן לא אנושי, מבחינתי סרחאן האנושיים הם קופים טיפשים, ומבחינתי, רגשותיו של סרחאן מעניינות כמו אלו של עכבר המחשב שלי.

בין רעיון לרעיון יש גם סוג של סיפור. משהו על דינמיקה משפחתית לאורך כמה דורות. נראה שהמטרה הייתה להראות שמשפחה זה משפחה, ומשפחות לא מתפקדות לא ייכחדו מהעולם אחרי הסינגולריות. איזו מחשבה מלבבת. מה יש לאמריקאיים ממשפחות לא מתפקדות?

ת’אמת? אקסלרנדו הוא ספר מומלץ לקריאה לכל חובב מד”ב. הוא סקירה מרתקת ויחסית ברורה של כל הרעיונות שצצו במילניום הנוכחי.

מבחינה ספרותית, יהנו ממנו אנשים שמתחרמנים ממשפטים כמו “לבנות מסות של צמתי עיבוד של ננו–מחשבים במסלולים חופשיים שיחליפו מידע בקשר לייזר, כל שכבה פועלת על החום השיורי של הפנימית לה” (???). כל השאר? יחשבו שהוא ספר מעניין. ידונו שעות ברעיונות שבו וייקחו ממנו הלאה רעיונות רבים ומעט מאד הנאה.

5 תגובות

  1. kenny הגיב:

    תגובה זו כוללת ספויילרים לספר.
    מ
    ר
    ו
    ו
    ח

    ס
    פ
    ו
    י
    ל
    ר
    י
    ם

    אני אהבתי את הספר, הוא אחד הדברים שפוצצו לי את המוח בשנים האחרונות, ושמחתי שיצא לי לתרגם אותו.
    שווה לציין שבני משפחת מאקקס *לא* הופכים להיות post-humans, וסטרוס מדגיש את זה לקראת הסוף. יש בפוסט-הומאניזם אבדן של אנושיות שהופך אותו לבלתי אפשרי לכתיבה, לדעתי. היחיד שהתקרב לכך הוא פיטר וואטס ב”ראייה עיוורת”.
    אחת האירוניות הנפלאות של החיים היא שסטרוס, שבזכות הספר הזה הפך להיות אחד האנשים מהזוהים ביותר עם הייחודיות הטכנולוגית, פרסם לפני כשלוש שנים פוסט בבלוג שלו שבו הטיל ספק באפשרות שהיא תתקיים. הפוסט לא ארוך מאוד, אבל ארבע מאות התגובות שהוא גרר…
    http://www.antipope.org/charlie/blog-static/2011/06/reality-check-1.html

    • ניימן הגיב:

      שכחתי לציין שתירגמת אותו. תרגום מצוין בהתחשב בכמות המושגים הטכנולוגיים האדירה שם. להכל היו קיימים כבר שמות בעברית או שהיית צריך להמציא חלק?

      יאללה
      גם
      ספ-
      ילרים

      אני לא בטוח מה ההגדרה המדויקת של פוסט-אנושיים, אבל סרחאן, עם כל 12 הילדויות שלו שמקיים מערכת יחסים וירטואלית של שנה בתוך עשירית שניה הוא אנושי?!

      אני גם לא מאמין גדול בסינגולריות. כמו רוב הדברים במד”ב, זה לקחת רעיון (כוח החישוב הגדל במקרה הזה) ולבדוק מה קורה עם מקצינים אותו. בינתיים אין עדויות מציאותיות לכך שהסינגולריות תקרה. (ועכשיו אני הולך לקרוא את הפוסט של סטרוס כדי להחכים:))

      • kenny הגיב:

        חלק מהמונחים הייתי צריך להמציא, אבל נעזרתי באנשים טובים לבירור שמות ומשמעות של רבים מהם. אחת החרטות שלי היא שלא הודיתי לכל האנשים שעזרו לי בתרגום המונחים – עורכת דין, רופאה, מהנדס חלל, עתידן, שלושה ביולוגים ועוד ועוד שאני בטח שוכח.

        לגבי היותם אנשים “רגילים”, זו ההצהרה של סטרוס עצמו. קרא שוב את ההתחלה של הסיפור האחרון, “שורד”. אני לא חושב שאפשר לדעת מה באמת יהיה טבעם של פוסט-אנושיים, מדובר פה בשבר תפיסה שאנחנו לא מסוגלים לדמיין אותו ולכן, כמו הייחודיות של חור שחור, הוא נמצא מעבר ליכולת הידע שלנו. אם כי במקרה זה מדובר בכשל של הדמיון. מעצם היותנו אנושיים, אנחנו לא יכול לדמיין באמת איך הדבר הזה ייראה. לדעתי זה סטרוס אומר, אולי אפילו לא במודע, שככל שאנשים כמו סרחאן נראים לנו זרים, הם עדיין אנושיים במהותם.

        • ניימן הגיב:

          הספר נשאר בישראל, אז אני לא יכול לקרוא אותו שוב (וחבל).

          אולי השאלה היא מה זה “פוסט-אנושיים”. האם פוסט אנושי זה רק סוג מתקדם של אדם שאני לא יכול לדמיין?

          מהפרספקטיבה שלי אין הרבה קשר בין סרחאן לבינינו, ולכן הוא לא אנושי. למעשה, בטח יש חיות שיראו לי יותר דומות לי ממנו – האם הן אנושיות?

  2. kenny הגיב:

    בגלל שצ’רלי הוא קומוניסט עלוב שמאמין בחלוקת הרכוש, הוא העלה את הספר שלו בשלל פורמטים לרשת.
    http://www.antipope.org/charlie/blog-static/fiction/accelerando/accelerando-intro.html

    אין תשובה ממשית לשאלה של הזרות, אבל אני חושב שסטרוס בכל זאת רואה בסרחאן אנושי. כמו ההגדרה הישנה של פורנוגרפיה – אני לא מסוגל להגדיר מה זה, אבל אני מזהה את זה כשאני רואה את זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting