יומיות 30.09.2015: תכנות ספורטיבי, החמישי של הערפילאים, מיקרו-דרון, ביקורות מד”ב בצורת קומיקס, אינטרוונטיים בבתי הספר ועוד

זוכרים שיש מחר מפגש של מועדון הקריאה?

לינקים: גנדי ולאדימירוביץ’ קורוטקביץ’ הוא אגדה חיה. בגיל 21, אומרים שההשוואה היחידה לרמת השליטה שלו בספורט שלו היא מייקל ג’ורדן בכדורסל. איך זה? כי קורוטקביץ’ הוא כנראה התוכניתן היחיד בעולם שמרוויח כסף מתכנות ספורטיבי.

מכל דבר אפשר לעשות ספורט, ותכנות ספורטיבי היה עוד במילניום הקודם. רק שעם חברות ההייטק הענקיות, גוגל, פייסבוק, מייקרוסופט, המספר של התחרויות גדל בצורה אקספוננציאלית.

תכנות ספורטיבי הוא אחת הדרכים הטובות ביותר של החברות הללו לצוד כשרונות בארצות מרוחקות. לא פלא שכמעט כל המשתתפים מגיעים ממזרח אירופה (רוסיה!) ואסיה. זה לא ספורט “סקסי”. לצפות בתחרות זה שיעמום טיכו, ולמייקל ג’ורדן של התחום יש כריזמה של אפרסמון. אבל לקרוא כתבה על זה כן מעניין. הנה אחת.

תמונה א’: ה-Comic Crits כותב פחות פוסטים בשנה ממה שאני כותב בשבוע. אפשר להבין אותו: כל פוסט שלו מושקע כי הוא ביקורת ספר בפורמט קומיקס. הרבה מהספרים מד”ב. הנה אחת על טרילוגיות המוסד של אסימוב. יש לו גם על Aurora (החדש של קים סטנלי רובינסון), Seveneves של ניל סטיבנסון ועוד.

קומיקס
[הגירסא המלאה נמצאת פה]

לפני שיצאו כל רשימות ‘ספרי המדב”פ הטובים ביותר באוקטובר’, רק נציין שהחמישי של הערפילאים יוצא! יש כמה קוראי בלוג שליבם החמיץ הרגע פעימה. הנה הביקורת שלי על הטרילוגיה (אחת, שתיים, שלוש).

אדוארד סנודן מדבר! הוא מספר על הצפנה, ונותן דוגמא (תיאורטית) על חייזרים והצפנה. כלומר, גם אם יש חייזרים, וגם אם נצליח לתפוס את התקשורת שלהם, לא יהיה לנו מושג מה זה כי היא כנראה תהיה מוצפנת. לטענתו יש חלון קטן בהתפתחות תרבות בו יש היסטוריה והיא עדיין לא מוצפנת, וזה חלון ההזדמנויות ליצור קשר עם חייזרים.

ואז כל התקשורת הוציאה את המילה ‘חייזרים’ מהקשרה ועשתה מסנודן תמהוני.

פרס הארווי הוענק. זה האוסקר וההוגו של תעשיית הקומיקס. בין הזוכים: סאגה (הסדרה המתמשכת), Southern Bastards (סדרה חדשה), The Private Eye (סדרת האונליין הטובה ביותר, אם כי היא לא חינם) ועוד.

מיני שערוריה נרשמה כשצ’יפ זדרסקי, שזכה בפרס על הקומיקס ההומוריסטי, התרעם על חוקי התחרות שלא כללו גם את שותפו ליצירה (והתעלמו מבקשותיו להיות מורד מרשימת הפרס).

בספק אם אנגרי בירדס יהיה סרט ברמה של פיקסר, אבל הטריילר שלו מצייר אותו כסרט אנימציה חביב (אם כי סטנדרטי):

לאור הצלחת The Windup Girl [ביקורת] והגל הגואה של ביו-האקינג, עולה השאלה: איך ביופאנק עוד לא השתלט על ז’אנר המד”ב (כמו שסייברפאנק עשה באייטיז). התשובה לדעתי היא שביופאנק, וכל הקטע הזה של לשנות יצורים חיים, זה קצת מגעיל. אם כי סביר להניח שבכל זאת מתישהו תבוא הפריצה של הז’אנר.

איך הגעתי לזה? אה, כן. כתבה על למה ביופאנק לא מסוכן כמו שכולם חושבים.

תמורת 35 דולר תוכלו לקבל המיקרו-דרון שבתמונה למטה. ת’אמת? זה מפתה. עכשיו רק לשים עליו מצלמה וזה יהיה הסוף לפרטיות של כולנו.

רחפן פצפון

לפני כמה שנים כתבה סוזן קיין ספר עם כותרת שאני מת עליה: “שקט, הכוח של אנשים מופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר” (תרגום חופשי של השם). בסלאשדוט מדסקסים מה קורה לאנשים מופנמים בבית ספר, ואיך בתי ספר מפספסים אותם כי “דיון פומבי זה ערך עליון”.

תמונה ב’: העיר מדליין התקשטה במליון פסלי סטימפאנק, וכל הגיקים בבלוגספירה שיתפו את זה.

תמונת סטימפאנק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting