יומיות 27.08.2023: ביל ווטרסון, יוצר קלווין והובס, מוציא ספר חדש

קבלו סוג של המלצה ל-Airbnb בירושליים: דירת סטודיו קוסמית בנחלאות, מרחק יריקה משוק מחנה יהודה.

ביליתי שם לילה השבוע והנה מה שיש לי לאמר. זאת דירה קטנטנה מעוצבת בצפיפות. הצבעים השולטים הם צבעים חלליים, האלמנטים העיצוביים הם דברים שמוצאים בחינם ברחוב. המחיר מאד זול.

זאת לא הדירה הכי נוח בעולם: המיטה היא בעצם צמד מזרונים זולים שהונחו אחד על גבי השני, ובתור דירת קרקע שומעים כל אחד שעובר ברחוב. אבל זאת כן דירה שעוצבה באהבה ובייחודתיות. במידה מסוימת זאת ירושלים במיטבה.

בפוסט על הגלובליזם של הקלישאה סיפרתי על אשה שניסתה לקבל השראה עיצובית מדירות Airbnb, אבל החליטה שכל הדירות נראות אותו הדבר. איך היא פספסה דברים כמו הדירה הקוסמית הזאת? העובדה שהיא מצאה רק את הקלישאות אומרת לא פחות עליה מאשר על העולם.

1. בפברואר הודיע ביל ווטרסון, היוצר של הקומיקס המיתולוגי קלווין והובס, שהוא מוציא ספר חדש.

איזו התרגשות! כי תבינו, ווטרסון פרש מחיי היצירה לפני 30 שנה רגע אחרי שכתב עשור של יצירת מופת. הוא נחשב להתגלמות האמן שמוציא לאור רק כשיש לו משהו מושלם. מין ג'יימס קמרון של הקומיקס כזה. מה עוד יש לו בקנה?

כהמשך להכרזה,  שיחרר ווטרסון את שמונת העמודים הראשונים של הספר החדש, והאמת היא שאני טיפה מאוכזב? כאילו, בלי סימן שאלה, אני טיפה מאוכזב.

אבל לפני שנדבר על העמודים ששוחררו או על האכזבה, בואו נדבר מה מקור האובססיה האישית שלי לווטרסון.

כמעט שלושים שנה קודם. איפושהו בשנות ה-90 נכנסתי לחנות הקומיקס המיתולוגית בדיזינגוף וביקשתי המלצה לקומיקס באנגלית.

המוכר שאל מה אני אוהב, והשבתי שאת אסטריקס, זבנג וספיידרמן – בערך כל מה שהיה זמין אז לקריאה בעברית. קיוויתי שהוא ימליץ על איזה ספר סופר גיבורים מהודר, עם ציורים מרהיבים, אבל במקום זה הוא שלף ספר לבן ועבה, עם אמנות מוזרה, ואמר "נראה לי שזה מושלם בשבילך". קראו לזה The Essential Calvin and Hobbes, והוא היה אוסף סטריפ קומיקס ענק מאת ביל ווטרסון.

התאכזבתי קשות. קלווין והובס הוא קומיקס עם אמנות מוזרה, על גבול המופשטת, ולא הסטייל הצבעוני-דיסני שאהבתי. היות והייתי ילד קטן חסר בטחון, אז למרות האכזבה, קניתי את קלווין והובס ושמתי אותו איפושהו על המדף – כדי לשכוח ממנו.

בערך שנה עברה עד שנתתי לספר צ'אנס, ביום חופש גדול משועמם אחד. ישר התאהבתי בו עד מעל הראש. קראתי אותו שוב ושוב, ואז התחלתי לחפש איך משיגים עוד.

בניינטיז לא היה אמזון ולא היו חנויות אינטרנט. להשיג ספרי קומיקס באנגלית בישראל הייתה משימה לא פשוטה. דוד שלי הציע שאשלח מכתב, פיזי, למוציאים לאור עצמם, אציג את הסיפור שלי ואבקש לקנות ספרים.

זה לקח כמה שבועות, אבל להפתעתי המוציאים לאור ענו למכתב הילדותי הזה וכתבו ככה:

הזמנתי את כל 12 הספרים מהרשימה (חוץ מזה שכבר היה לי), ועד היום הם נמצאים בבית אימי. אוצר יקר מפז, שאני לא מעביר לאף אחד אף פעם וחוזר וקורא בו שוב ושוב כל פעם שאני חולה או עצוב. קלווין והובס הצטרפו לזבנג ואסטריקס ברשימת הקומיקסים האהובים עלי אי פעם. שלושה קומיקסים שמשקפים שלוש תרבויות שונות.

קלווין והובס. קלווין והובס הוא סיפורם של ילד בן 6, קלווין, והובס – נמר הצעצוע של קלווין שקם לתחייה בדמיונו. קלווין קרוי על שמו של הפילוסוף מהמאה ה-16 ג'ון קלווין, והובס על שמו של תומס הובס, פילוסוף מהמאה ה-17. כל אחת מהדמויות משקפת, במידה מסוימת, את הפילוסופיה של האדם על שמו הן קרויות.

מדובר בגירסת קומיקס מתקדמת של פו הדב. מסוג הדברים שאם עושים נכון זאת יצירת מופת, אבל כמעט אף אחד לא מסוגל לעשות נכון.

ביל ווטרסון עשה את זה הכי נכון שיש. הוא יצר את התמהיל המושלם בין חמוד למצחיק לחכם למפתיע לשטותי. קלווין והובס נחשב ל"אחרון הקומיקס-סטריפים הגדולים של העיתונות האמריקאיים" (אחריו קומיקסים מהסגנון הזה עברו לאינטרנט), ולדעתי הוא גם גדול הקומיקס-סטריפים בהיסטוריה, ואני כותב את זה אחרי שקראתי במהלך החיים כמעט את כל המועמדים האחרים.

לכל מעריצה של קלווין והובס יש את הסטריפ האהוב עליה, אחד או יותר, שהשפיעה על התנהגות בחיים. זה הסטריפ שלי:

ביל ווטרסון כתב את קלווין והובס במשך עשור בדיוק, בין 1985 ל-1995, ואז הפסיק ונעלם מהשטח. הוא סירב לכל הצעה למסחר את הקומיקס, לכן הוא לא זכה להכרת ההמונים כמו גרפילד וסנופי, אבל בסיס המעריצים הדי גדול שכן יש לו מאד נאמן. אנחנו מתמכרים לכל פיפס ולכל ציור שווטרסון נתן במהלך 30 שנות ההעלמות שלו. קל לדמיין את פרץ השמחה שהיה השנה כשהוא הודיע על הוצאת ספר חדש.

אגב, בתור נער היה מאד סמלי עבורי שהכותבים של שתיים מהיצירות המשפיעות ביותר עלי דאז פרשו מיצירה לאור ההצלחה. השני, חוץ מווטרסון, הוא ג'יי.די סאלינג'ר, שקראתי את התפסן בשדה השיפון שלו אינספור פעמים.

הספר החדש. כאמור, בפברואר השנה הודיע ווטרסון על הוצאת ספר חדש, The Mysteries, יחד עם המאייר ג'ון קאשצ'ט. הספר יצא לאור ב-10 לאוקטובר השנה.

ההודעה הדי לאקונית דיווחה שהספר הוא תולדה של עבודה משותפת של שני הכותבים במשך שנים רבות, עד שהם הגיעו לתוצאה הרצויה. חדי העין הבחינו כבר אז שווטרסון הוא רק כותב הספר, לא המאייר, אבל בכל זאת, התלהבות נוצרה.

העלילה, כפי שהיא מובאת באתרי הספרים:

"ממלכה עתיקה סובלת מסדרת אסונות חסרי הסבר. בנסיון לסיים את העינוי, המלך שולח את אביריו לגלות את מקור האירועים המוזרים. שנים מאוחר יותר, אביר אחד חבוט חוזר."

הממ, אוקי. זה לא נשמע מעניין במיוחד. מה הקשר בין זה לבין הבסיס היצירתי לסיפורי קלווין והובס? צריך לעבוד שנים ביחד כדי לסיים עם תקציר שהאחים גרים כותבים בחמש דקות? לא ממש ביל ווטרסוני כמו שקיוונו.

תהליך השיווק של הספר, לעומת זאת, הוא לגמרי ביל ווטרסוני. כלומר, מסתורי. פרטים לא מסופקים מלבד כמה משפטים חסרי פשר שברור שלא אומרים שום דבר לאף אחד. עותקים מוקדמים לא יחולקו לעיתונאים לביקורת.

שמונת העמודים הראשונים של הספר, לעומת זאת, כן שוחררו. הנה אחד מהם:

ככה נראים כל העמודים. בצד ימין יש תמונה בשחור לבן, ובצד שמאל, כמה מילים כתובות בשפה פואטית.

מה לכל הרוחות? כאילו, הדבר הזה נראה כמו ספר ילדים שכתב chatGPT ואייר MidJourney. שוב, על זה עובדים שנים?! כמובן שכבר יש אנשים שמפרשים את העמודים שפורסמו בתור ביקורת של ווטרסון עצמו על איך התקשורת התנהגה כשהוא נעלם. אני לא ממש קונה את זה.

כמובן שיכול להיות שהמשך הספר שונה לגמרי, אבל היות ופרסמו את 8 העמודים האלה כדי להכין אותנו למה יש בספר, אני מניח שהם משקפים.

מה שעושה את הסיפור יותר מוזר, זה שביל ווטרסון אכן פירסם בעבר סוג של פואמות מאוירות כאלה, בקלווין והובס, אבל הן היו טובות פי 1000. פי מליון.

הפואמות של קלווין והובס הגיעו בתוך קונטקסט של שירה כשבירת הרוטינה בספר קומיקס, וזה נתן להן הרגשה טובה לגמרי. כל עמוד בהן גם היה הרבה יותר מוצלח מהעמודים שפורסמו של הספר החדש. יש אפילו עמוד אינטרנט שמוקדש להן, אבל הנה עמוד לדוגמא לשיפוטכם:

ביל ווטרסון הוא אמן בן 65 שפרש לפני 30 שנה. לא ציפיתי שהוא ייפרסם עכשיו את יצירת המופת שלו. כן ציפיתי שהוא יעשה משהו מקורי, מוזר – או אפילו אם קלישאתי, עשוי היטב. בינתיים שמונת העמודים של The Mysteries שפורסמו מאכזבים למדי.

כמובן שזה לא ימנע ממני לקרוא את הספר ברגע שייצא. בסופו של דבר אני מעריץ אמיתי.

2. האיורים של סימון הינטרמן השוויצרי מורכבים ממים כחולים, צמחיה ירוקה ובתי כפר מוזרים. סימון רוצה שהאיורים שלו יתנו למסתכלים סוג של "אוויר לנשימה" בתוך מציאות צפופה. אפשר לקנות הדפסים של חלק מהציורים, כמו של זה:

הנה ראיון איתו למי שרוצים לדעת יותר.

3. ענבל השאירה תגובה נ-ה-ד-ר-ת בביקורת על Thief of Time, וכולכם צריכים לקרוא אותה.

אני חושבת שאת רוב ספריו של טרי פראצ’ט קראתי על מנת להנות מאותם הברקות קטנות ורבות לאורך הספר ומה הומור ולא כי היה לי מאוד איכפת מהעלילה שרצה ברקע. הספר הזה לא מהמבריקים שלו אבל גם עבורי היו כמה נקודות שנזרקו ברקע ואפילו לא היו בלב העלילה שמשפיעות על חיי עד היום.

את הספר הזה קראתי אי שם בגיל 18 בנסיעות הבילתי נגמרות באוטובוסים אל ומהבסיס הצבאי שכוח אל ששרתתי בו. לו היו לי ציפיות בשמיים אז גם לא ממש התאכזבתי מזה שלא מדובר באיזה ספר מופת והזלתי ריר כל הדרך ממחשבה על שוקלד ותהיתי לעצמי איזה אידיוט לא אוהב שוקלד עם נוגט.

אחת האפיזודות בספר שמאוד השפיעו ורלוונטיות לחיי עד היום מופיעה ישר בתחילתו: מתואר שסוזן מעבירה שיעור בכיתה והילדים בכיתה מאוד מתקדמים בחומר הלימודי, (אם אני זוכרת נכון מדובר בתלמידי יסודי שיודעים אלגברה) ואחת הסיבות לכך היא שסוזן מלמדת אותם חומר מתקדם ולא מגלה להם שבעצם ״זה לא מיועד לגילם״ וכיוון שהם לא יודעים את זה הם לא מגלים בזה קושי מיוחד.

היום יש לי ילדים משלי והגישה החינוכית הזו שקראתי שם בגיל 18 היא אחד הקווים המנחים בחינוך. במכוון לא מנעתי ספר או ההסבר שביקשו ממני בטענה שזה ״ לא לגילך״ אלא תמיד עניתי או הקראתי ברצון ועזרתי לפרק את הדברים המסובכים כך שילד יוכל להבין. אחד הדברים שגיליתי הוא שטרי פראצ’ט צדק. ילדים יכולים להבין הרבה יותר ממה שהיינו מצפים אם לא מפריעים להם יותר מידי, לא מכבים להם את הסקרנות וקצת מסייעים להם עם המילים המסובכות.

4. סופר המד"ב המהולל, או שאולי בעצם אפשר לאמר כבר "האגדי", צ'רלס סטרוס, כתב פוסט המלצה על וובקומיקסים, כלומר, קומיקסים ברשת.

5. אוקי זה גם מהמם וגם מסכם בערך שמונה שנים של חיי בחצי השני של שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30.

6. "20 רגעים ממש קטנים, מדהימים וחסרי חשיבות ששודרו בערוץ 2 הניסיוני!", איזה שרשור נהדר.

שרשור: 20 רגעים ממש קטנים, מדהימים וחסרי חשיבות ששודרו בערוץ 2 הניסיוני! כנראה הטיימליין הכי ביזארי בתולדות התקשורת הישראלית בפער (שלצערי לא חוויתי בזמן אמת כי הייתי ממש פיצית אבל איך אפשר שלא להסתקרן תגידו לי) pic.twitter.com/G6oUNZLipT

— Lital.C.O (@Lital_CO) August 20, 2023