יומיות 10.09.2023: חמישה דברים שגיליתי השבוע

הביקורת על המגדל האפל של סטיבן קינג יצרה כמות גדולה של תגובות, גם בפוסט עצמו וגם בפייסבוק. למה? גם כי זה ספר מפורסם שהרבה אנשים קראו, וגם כי זאת ביקורת שלילית, מאד(!), על ספר אהוב, מאד(!). אין דבר שקוראי האתר אוהבים יותר מלאמר לי כמה אני טועה.

התגובות טענו שהספר הראשון אכן מוזר, אבל ההמשכים מעולים ולא קשורים אליו בשום צורה. זה יצר תופעה יוצאת דופן: למרות שהייתי חכוך בדעתי לא להמשיך לקרוא את הסדרה בשום אופן, דעתי השתנתה אחרי התגובות.

אז כן, אתן צ'אנס, מתישהו, למגדל האפל #2.

1. חזרתי לוורשה לפני 10 ימים אחרי חודשיים בישראל, ומאז אני קצת מבולבל. החיים הופסקו לחודשיים בזמן השהות בישראל, וחזרתי לסיטואציה קצת מעורפלת בוורשה. לא ממש ברור לי מה לעשות הלאה בחיים או איזה סדר יום טוב אני רוצה. כששואלים אותי מה אתה עושה כיום אני עונה כרגע, "מחפש שותפים לפרוייקט הבא שלי".

אבל אני לא אדם פסיבי. הדרך שלי לברר מה הלאה היא לא לחכות, אלא "לעשות". בעשרת הימים האחרונים בוורשה עשיתי אינספור דברים, דיברתי עם כמות אדירה של אנשים, וניסיתי להיות כמה שיותר פעיל.

האם יצא מזה משהו? בינתיים לא. אבל כן היה מעניין.

האייטם הזה מספר על חמשת הדברים המגניבים ביותר שגיליתי בעשרת הימים האחרונים, בלי סדר מיוחד.

א. פולו-אופניים.
"מה יש לך שם על הגלגל?" שאלתי רוכב אופניים שקשר את אופניו לידי. היה משהו בהתנהלות שלו שהבהיר שהוא כמוני: אופניים בשבילו זאת דרך חיים, לא סתם כלי תחבורה.

"זה בשביל משחקי הפולו-אופניים" שלנו, הוא ענה, ואז הרחיב.

פולו-אופניים, או bike-polo בלעז, זה כמו משחק הפולו הבריטי, רק שבמקום סוסים רוכבים על אופניים. בוורשה יש קהילה קטנה אך אדוקה של המשחק. הם נפגשים מידי רביעי ובשת מול ארמון המדע והתרבות למשחק פולו-אופניים סוער.

השחקנים בונים הרבה מהציוד בעצמם, החל מהמקלות ועד המגנים לגלגלים. המגנים אגב נועדו למנוע ממקל הפולו להסתבך במוטות של הגלגלים.

הוא הזמין אותי לשחק, ולשניה שקלתי, רק שזה נשמע לי כמו משהו שאפשר להיפצע בו יופי. אני למוד פציעות, חלקן מתועדות בבלוג, ומנסה כיום להימנע מדברים כאלה. אז לא.

יש להם אינסטגרם, וזה המקום הכי טוב להבין מה הספורט הזה בדיוק. הנה סרטון ההצגה שלהם:

View this post on Instagram

A post shared by ghettocourt bike polo (@warsawbikepolo)

ב. רכיבה אמנותית על סוסי צעצוע.
נער הייתי וגם זקנתי, אבל בספורט מוזר כמו זה מעולם לא נתקלתי.

כראוי למשהו מוזר על גבול ההזייה, הוא מגיע אלינו מפינלנד. הספורט "פרץ" לתודעה, כן, בואו נקרא לזה ככה, ב-2017 בעקבות סרט תיעודי Hobbyhorse Revolution (טריילר), אבל אני בוחר לשים פה דווקא קישור לתחרות מהקיץ החולף, כדי שתבינו מהר במה מדובר.

ג. מאז'דה הקטנה אוהבת.
הקיץ "נעלם" לי על הביקור בישראל, וכל טיולי האופניים שתיכננתי לא יצאו לפועל. קצת מאוחר עכשיו לתכנן טיול חדש, אולי בחצי השני של אוקטובר אם מזג האוויר לא יהיה זוועה, אז כדי לפצות את עצמי יצאתי לטיול יום: 85 קילומטר של טיול מעגלי ליער קמפינוסקי מחוץ לוורשה.

הטיולים האלה תמיד שזורים באיזה יעד קולינרי לארוחת צהריים, פשוט כי האוכל מחוץ לעיר טעים יותר.

מאז'דה הקטנה אוהבת (Little Madzia Lubi) היא מסעדה משפחתית שממוקמת בתוך בית פרטי ועובדת רק שלושה ימים בשבוע, שישי עד ראשון. התפריט משתנה כל שבוע, כשכל פעם יש דגש על רכיב אחר שעכשיו בעונה. בשישי לפני טיול האופניים שלי הדגש היה פלפלים, אבל בשישי שלי התפריט סבב איזה דג נהרות פולני שבדיוק עכשיו זאת עונת הדיג שלו.

אני לא אוכל דגים, כך ש"נאלצתי" להזמין פיצה. זאת הייתה אחת הפיצות הטעימות שאכלתי אי פעם, וזה כולל פיצות באיטליה.

Little Madzia Lubi (פייסבוק, אינסטגרם) היא מסעדה שזכתה להרבה פרסים והכרה, עד כמה שמסעדה כפרית שהגישה אליה מאתגרת יכולה לזכות.

אני הגעתי לשם שעה וקצת אחרי הפתיחה, ב-13:30 בצהריים. רוב מי שהיו שם היו חברים מהכפר, והאווירה לא הייתה קסומה או משהו כזה, אלא יותר אווירה של הרבה כלבים. הכלבים היו קצת עוינים אלי כי באתי באופניים וזה לא היה נעים.

לא הייתי עושה טיול מיוחד ל-Little Madzia Lubi, למרות שאני רואה באינטרנט שיש אנשים שנוסעים את כל פולין בשביל המסעדה. אבל כן הייתי ניגש לשם אם אני באיזור.

ד. בקבוקי קלאב מאטה.
מכונת השתייה האוטומטית של ההאקרספייס בוורשה נשברה. הם מצאו ב-OLX, שזה כזה לוח מודעות פולני לדברים הכי מוזרים, מישהו שמוכר מכונות משומשות. רוב הקליינטים שלו הם לקוחות שהוא מכיר כבר שנים, אבל הוא מפרסם ב-OLX כי מדי פעם מגיעים חבר'ה כמו ההאקרים מוורשה.

המכונה שהם קנו, מייצור גרמני, לא נועדה למשקאות קלים אלא כנראה לחטיפים. המדפים בה נמוכים מדי לדברים גבוהים מסנדוויץ'.

כמובן שההאקרים לא התייאשו. הם ניסרו וחתכו והלחימו בסוף שינו את המכונה כך שתוכל להכיל שלושה מדפים מלאים במשקה האהוב בהאקרספייס: קלאב מאטה. גודל המדפים הותאם במיוחד לגודל בקבוק הקלאב מאטה.

אבל אז התגלה משהו מוזר: לא כל בקבוקי הקלאב מאטה באותו הגודל. חלק מהבקבוקים היו עבים מדי בשביל המדפים, בעוד שחלק אחר נכנס בקלות.

זה לא היה אמור להכות אותי בהלם, הרי כבר בביקורת על גנב הזמן של טרי פראצ'ט כתבתי שאני לא מאמין בקיומם של קבועים. אז למה שהגודל של בקבוקי הקלאב מאטה יהיה קבוע? אפילו המכונה המשוכללת ביותר סובלת מרנדומליות קלה.

ההאקרים, אגב, הרחיבו את המדפים, ועכשיו המכונה עובדת פיקוס.

ה. טטיאנה מרוז.
זה היה גם השבוע בו פגשתי את טטיאנה מרוז, זמרת אמריקאית ממוצא פולני בשנות החמישים לחייה.

לפני קצת יותר מעשור נתקלה מרוז בביטקוין ועשתה החלטה מבריקה: לכתוב שירי ביטקוין. קריפטו טרם היה תחום ידוע, אבל כן היו בו כבר אנשים עם כסף. לביטקוין גם לא היה אז המוניטין השלילי ממנו הוא סובל כיום. המיצוב של "זמרת ביטקוין" היה רעיון מבריק שאיפשר לטטיאנה להתפרנס יפה מאז.

מרוז, שמדברת פולנית שוטף, הגיעה לביקור ארוך בוורשה.

היא השתתפה בפיקניק ביטקוין של "מועדון ה-21" של וורשה, אחד מכמה מועדוני ביטקוין בעיר. לטענתם הם "הכי אדוקים" בקשר לביטקוין, והיחידים שלא מסכימים לדבר על שום מטבע אחר.

להתרשמותי הם כולם חובבנים שאוהבים לסחור קצת בביטקוין אחרי שעות העבודה. מה שכן, חבר'ה נחמדים, וגם הביאו לי פחית בירה חינם אז בכלל היה איתם כיף.

הנה ג'ינגל הביטקוין של מרוז, לשיפוטכם.

2. אוסף הקריקטורות של יובל רוביצ'ק הוא צפייה חובה. אני לא זוכר מתי הפעם האחרונה נתקלתי בכל כך הרבה חוכמה במקום אחד. תמונה אחת לא תשקף את הגאונות שלו, אבל אני בכל זאת מנסה.

3. פסקול הקריאה שלי השבוע: If only they could talk של ג'יימס הריוט.

ספר מקסים! אוסף צ'יזבטים אמיתיים לגמרי של ווטרינר צעיר באיזור כפרי בריטי בשנות ה-30 של המאה הקודמת. גם מקסים, גם מחמם את הלב, וגם נותן תמונה מושלמת של מקום שלא קיים יותר.

4. יש לי ESP32 בבית, ולמרות שאני לא עושה איתו הרבה חוץ מאורות מהבהבים, אני מת על הקונספט.

רן בר-זיק העלה מדריך להורים וילדים על ESP32. זהו מיקרו-בקר זול ופופולרי, שאפשר לעשות איתו כל מיני פרוייקטים טכנולוגיים מרשימים. שאפו לבר-זיק על המדריך המהמם. שאפו.

5. אפרופו מדריכים בעברית, שלא תעזו לפספס את המדריך למסייר העצמאי בעין הוד של תרבות אכילה. כתיבה נהדרת, תמונות מעולות, תרבות ואוכל שנפגשות במקום אחד. בחיי שבא לי לסוע לטייל ולאכול בעין הוד עכשיו.

6. מדי שנה יריד הירקות של אלסקה תורם את ירקות הענק שלו למרכז לשימור חיי הבר של אלסקה כדי שיוכלו להאכיל את הדובים. ב-16 לספטמבר מתקיים אירוע דובים גדולים\ירקות גדולים, בו נותנים לדובים לאכול את הירקות הללו.

נראה לי שזאת צפייה נדירה בחמודיותה,  אם אתם במקרה לא באלסקה אז יש גם סטרימינג.