יומיות 30.07.2025: ה-Undoom
אתמול התפרסם סיכום חצי שנת 2025 אישי וארוך. קראתם אותו כבר?
1. תקציר הפרקים הקודמים ב"ניימן מעריץ את דום":
🔫 29 שנים לדום (2022).
🔫 ביקורת על Masters of Doom, סיפור של איך נוצר המשחק (2023)
שמעתם על Chocolate Doom? הוא מנוע דום שמעתיק בדיוק פסיכי את מנוע המשחק המקורי, Vanilla Doom למערכות הפעלה מודרניות (הבנתם? שוקולד? וניל! סטגדיש!). המטרה היא שתחושת המשחק תהיה זהה למי ששיחק את זה אז על דוס. כאילו, זהה ברמה שהם אפילו לא תיקנו באגים מהמנוע המקורי.
כל הקוד הפתוח הזה גורם לכך שאנשים עושים דברים מוזרים עם המשחק. כמו למשל, לשלב בו מערך של copy-paste (או העתק-הדבק בעברית). אתם יכולים לערוך את המפלצות במשחק בזמן שאתם משחקים, לגזור ולהעתיק אותן ממקום למקום (הן לא ממש שמחות כשאתם עושים את זה) ושטויות אחרות כאילו זה היה מסמך וורד.
יותר קל להראות מלהסביר:
מדובר כמובן בפרוייקט שהוא יותר מהכל אמנות קונספטואלית של כיף. הצחיקה אותי בעיקר התגובה לסרטון שאמרה, "בקרוב: Undoom"! בדיחה כזאת מוצלחת שהיא הפכה לכותרת הפוסט.
2. Ilta, אמנית פיקסלים מסיאטל, שילבה את שני הדברים שהכי הגיוני לשלב בעולם: סייברפאנק וחתולים. התוצאה? מהממת, נומה?
3. ארז מירנץ הוא מחזאי, סופר וגם חבר אישי טוב מאז גיל 14. הרומן האחרון שלו, דולדן, משתמש במדינה בלקנית פיקטיבית בשם פודראבה כדי לייצר אמירות על המציאות העולמית כיום.
טרם קראתי את הספר אבל אני מתכוון בקרוב. לא בגלל שהוא חבר, אלא בגלל שהמחזות שלו שראיתי היו מצוינים. בינתיים תסתפקו בביקורת המאד מהללת של רן יגיל שקרא לספר "הפתעה שהיא הברקה".
4. בזכות הביקורת למדתי על סלונט, אתר (או מגזין?) ספרים, שירה ותרבות עברי. התחלתי לעקוב אחריו.
גילויים נוספים השבוע: אתר קומיקון. מן הסתם זה אתר בעברית על תרבות גיקית, השם לא משאיר מקום לדו משמעות. עכשיו זה זמן מעולה לעקוב אחרי כי יש שם דיווחים יומיים מהמשלחת הישראלית לקומיקון 2025.
6. דובי קוגגניסר מדווח שהמוזיקה של טום לרר, שהלך לעולמו השבוע והיה ידוע בשיריו הסאטיריים על מתמטיקה, נמצאת ברשות הציבור. רוצה לאמר, אין עליה זכויות יוצרים. זאת ההזדמנות להתוודע להם.
7. נעמה סובול ובן זוגה אלכס, חברים אישיים בזכות הבלוג, מעבירים סיורים קולינריים בפולין. בוורשה הסיורים הם בשכונת פראגה, שהיא החלק הפחות מוכר של העיר, אפילו למקומיים.
שבוע שעבר כתבו עליהם בלאישה. ריספקט!
הארוחה הראשונה שלי בוורשה היתה בפראגה! ב-Pyzy Flaki. ואכן הבאתי הביתה שוקולד וודל – זוג חברים מקומי הביא לי "טבלה" של 1.3 קילו שוקולד מריר, ועוד אחת של 800 גרם. זה ממש עשה לי אובר-משקל לטרולי…
הקומיקס קולע וממש מייאש. ואתמול איבדנו את אלון אבוטבול ודוד טרטקובר, כי שום דבר טוב לא קורה השנה.
אמנות הפיקסלים מקסימה.
ונזכרת בזה גם בגלל הסיורים בפראגה וגם בגלל הדום שוקולד? 😀
קראתי את דולדן בהמלצתך, תקשיב – יש שם מחווה לכל הלהקות הגדולות של האייטיז, וגם המסר הפוליטי חזק.