המדף הז’אנרי: ג’יימס א. קורי – Cibola Burn (סדרת ה – Expanse, ספר רביעי)

קשה לסופר להימנע משחיקה. בעיקר בספר הרביעי של סידרה כמו ההתרחבות (The Expanse). סידרה שמוציאה כותר כל שנה.

הספר הקודם בסידרה (Abaddon’s Gate) היה חזרה על אלמנטים לעוסים משני הספרים הראשונים (Leviathan Wakes, Caliban’s War). מאד חששתי מ – Cibola Burn.

אבל חששותי התבדו לגמרי! ג’יימס א. קורי (צוות הכותבים דניאל אברהם וטיי פראנק) עשו טוויסט מבריק: הם שינו את סוג הסיפור. לא עוד אופרת חלל חובקת ייקום. ב – Cibola Burn תמצאו סיפור בלשי מדעי על יישוב כוכב ומגע ראשון עם חייזרים.

הספר הראשון בסדרת ההתרחבות, Leviathan Wakes, כיכב במועדון הקריאה שלנו. ואז נבחר לספר השנה של בעל הבלוג. ואז הזכרתי אותו בבלוג כבר מליון פעמים, אז בטח נמאס לכם. אבל הנה בכל זאת: אופרת חלל אקשן פנטסטית. קלאסיקה אינסטנט.

ישר אחרי הראשון קראתי את שני ההמשכים. הם ירדו ברמה מספר לספר. הספר השלישי,  Abaddon’s Gate, היה די נוראי אבל זכה איכשהו בפרס לוקוס. בואו נהיה לארג’ים ונגיד שזה תיקון היסטורי למיעוט הפרסים של הספר הראשון.

הספר החדש, Cibola Burn, הוא ספר פנטסטי. עלילה מדעית-בלשית של חקר כוכב כמו בימים הטובים של מסע בין כוכבים. מעולה כמו הראשון? כנראה שלא. אבל… ממש ממש טוב. כמו ההבדל בין הבאטמן האחרון של נולאן לבין זה עם הג’וקר.

ספויילרים לשלושת הספרים הראשונים אחרי התמונה.

כדי לדבר על Cibola Burn, צריך תחילה לדסקס את הסוף של הספר הקודם. נוגה, באחד הצעדים המטומטמים בתולדות המד”ב, הפכה לתחנה מעבר לאלף כוכבים דמויי ארץ אחרים. זה היה כל כך מלאכותי ולא אמין, שהתקשיתי לא להטיח את הקינדל ברצפה.

עכשיו, בספר הרביעי, מסתבר שלטווח הארוך זו הייתה החלטה חכמה. במחי יד הפכו הסופרים את הספר מאופרת חלל, לספר Big dumb object וסוג של מערב פרוע בחלל.

כוכב טרה החדשה הוא אחד מאלף הכוכבים שמחכים ליישוב. הוא שטוח, עשיר במתכות  ומטרה נוחה לניסוי התיישבות ראשון. מה שגורם לכך שגם חגורת האסטרואידים וגם מאדים נורא רוצה ליישב את המקום. באותו הזמן. את אותה פיסת ארץ. כי אין מספיק מקום ביקום הזה לשנינו!

המאבק על הכוכב מתחמם ומאיים להפוך למלחמה. מה שגורם לשלטונות לשלוח לשם את האדם הכי נפיץ ביקום: ג’יימס הולדן ושאר צוות הרוקינטה. כמו להרכיב משלחת שיחות שלום מבנט, ליברמן והסכסכן מרומא.

הולדן, כמובן, עושה עבודה מחורבנת. הוא הרי הכל חוץ מפוליטיקאי. הגזרה מתפוצצת, ואם זה לא עוזר, אנשים מתחילים למות מכל מיני דברים מוזרים. כי זה כוכב חדש ומלא סכנות, ובלי שום קשר יש לאנשים נטיה למות ליד הולדן.

מה שיפה ב – Cibola Burn זה שהוא לא “עוד ספר מלחמה עם חייזרים”. הוא לא. הוא יותר תעלומה בלשית תחת קונפליקט. מקום בו מדענים (מבריקים בצורה לא הגיונית) מנסים להבין מה קורה על הכוכב בזמן שהמנהיגים מאיימים לירות אחד בשני.

בתור תעלומה בלשית, הספר מצוין. כבר בספר הראשון ראינו שהסופרים יודעים לכתוב דמות בלשית (מילר – לעולם לא אסלח להם על הריגתו). דווקא המלחמה היא החלק החלש של הסיפור. הרע הוא, כמו תמיד, פסיכופת מוצלח. לא ממש דמות אפורה. יש גם שנאה מוזרה של הסופרים (אך מובנת ;)) למהנדסים.

בדמויות יש, מלבד את קפטן אמריקה\הולדן, גם קצין בטחון חסר בטחון, מדענית מבריקה, ואדם שכל תפקידו הוא להיות אובססיבי לשלום משפחתו. גם אם זה מתנגד עם עתיד האנושות. נקודות המבט שהן לא הולדן וצוות הרוקינטה הן הנקודה החלשה של הספר.

יש דרך נוספת להסתכל על Cibola Burn: בתור קונפליקט בין שתי קבוצות. אף אחת מהן לא רעה מעצם הגדרתה, אבל כל אחת מהן עושה דברים רעים. האמוציות מוציאות דברים מפרופורציה, ושפיכת דם נעשית דבר שבשיגרה. אם מישהו לא מבין איך זה רלוונטי להיום, אז לכו לאתר הארץ ותגלו.

Cibola Burn ממשיך את מסורת רכבת ההרים האינטיליגנטית של The expanse. הוא עדיין סובל משמאלץ משפחתי. עדיין יש בו הרבה סיפורים קטנים חכמים. הוא ספר מעולה לסוגו, והשאיר אותי דבוק עד הסוף.

[Cibola Burn. שנת 2014. 592 עמודים באנגלית שמרגישים כמו הרבה פחות]

4 תגובות

  1. ארני הגיב:

    אני עדיין באמצע. לא מרגיש כמו מטפורה מאד ברורה לעימות המקומי שלנו?
    אפילו השם של הספינה? אדוארד ישראל – הוא כל כך נידח שמי יחשוב על לקרוא לספינה על שמו?
    הריחוק של המוסדות הבינ”ל עם המאבק על המדיה, המשאבים, הלוביסטים.
    משל פוליטי לדעתי.

    • ניימן הגיב:

      אני מאד משוכנע שיש לדניאל אברהם קשר לישראל. מעבר ל’אדוארד ישראל’ פה, ול’עמוס’, יש לו דמויות בשם ‘ליאת’ ו’עידן’ בספרים אחרים שקראתי.

      די מסכים איתך. מה שכן, את מי היית משווה עם קצין הבטחון של ספינת כדור הארץ\מאדים?

  2. ארני הגיב:

    אפשר למצוא אין סוף גנרלים וביטחוניסטים שבונים את הקריירה על מלחמה ומלהיטים את האווירה.
    בגלל שזה נעשה בזירה מבודדת, זה נעשה בצורה שיותר מזכירה מחזה, למשל הסצינה של המצור על הבית עם המורדים.
    אבל יותר מאשר הקבלות ספציפיות, המבנה הכללי פשוט יוצר הקבלה שישר קופצת לראש.

  3. עמית הגיב:

    שמע ניימן, לחלוטין לא מסכים איתך כאן. זה לא ספק הספר הגרוע בסדרה עד כה:
    – דמויות מובילות מגוכחות שאפשר לדלג על רוב הפרקים שלהם (בעיקר האברלוק ובסיה)
    – דמויות משנה מוקצנות (מורטרי והצ׳יף) או לא קיימות (כל הבלטרס בערך)
    – עלילה עם כמה אירועים גדולים והרבה כלום בין לבין
    – מבנה העלילה גם הגביל חלק מהאינטראקציה החביבה של צוות הרוסיאנטה
    – סוף שלא מנסה אפילו לענות על השאלות הגדולות (מה פשר הקטסטרופה? מה עם החברים של מילר? מי שהרג אותם? המבנים המוזרים?)
    – אפילו לא נתנו לאלווי במה להגיד שלום
    – לא ממש הבנתי איזו תעלומה בלשית / מדעית רתקה אותך? העיניים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting