יומיות 7.10.2025: ז'אנר הפנטזיה העברית קובע שיאים חדשים

פורסם אתמול מדריך ניימן למסעדות וורשה – מהודרה 2025. הוא רץ טוב בפייסבוק ובקבוצות השונות וכבר עכשיו נכנסו אליו יותר אנשים ממה ששיערתי. אם ימשיך ככה אוציא מהדורה מעודכנת בתחילת עונת התיירות באביב הבא. כי הדברים בוורשה דינמיים מאד.

1. המסע אל עמק לשון הנחש הוא ספר הרפתקאות משחקי תפקידים חדש בעברית מאת איתי אסף שדה רייזמן גרייף. כן, זה שם של אדם אחד. בספר יש 300 עמודים. חצי מהם מתארים את ההאי הקסום קארגאקואה, מקום מלא מפלצות והרפתקאות, ואז החצי השני הוא הרפתקאת משחקי תפקידים אפית באי.

כל דבר בספר הזה, השם, העטיפה, התיאור והרעיון, זורק אותי אחורה אחורה לגיל 10. לגיל בהם הייתי מתלבש על מעט הספרים האלה שהיו בעברית ומעביר ימים של משחקים דמיוניים עם חברים.

את הספר הוציאה חרבות וכשפים, הוצאה שיש לה גם מגזין משחקי תפקידים  ד-חודשי, פגיון ולחשון. הספר עולה 60 שקל בגירסא דיגיטלית, ו-120 שקל לדיגיטלית+פיזית, ונראה לי שאין פה התלבטות איזו גירסא עדיפה, נכון?. הנה דבר העורך, ערן מולוט, על הפירסום:

"אני בטוח שאף אחד לא עשה משהו שמתקרב לזה אי פעם בביצה המקומית של משחקי תפקידים בעברית בישראל. איתי אסף שדה רייזמן גרייף כתב אזור ומערכה אפית מקוריים לחלטין. יצירה כחול לבן מקורית לגמרי, 300 פאקינג עמוד של מקומות, מסעות, מבוכים, אתרים, דמויות מנחה, יריבים, קבוצות של בעלי אינטרסים, סכנות, גזעים חדשים, סוגי דמות חדשים, ועוד הרפתקה אפית אחת עם האוצר האולטימטיבי בסופה. אין דברים כאלו.

מכשפי החוף יכולים לבוא וללמוד ממנו איך צריך להראות ספר כזה, אם היתה להם היכולת להבין מה זה התחביב הזה שיש להם בידיים ואיך משחקים בו.

זה פשוט פאקינג אוסום להחזיק את הספר הזה ולדעת שזה לא משהו מתורגם, זה מאה אחוז יצירה מקומית. אמרתי לאיתי שהוא צריך מכונת זמן ללכת להראות את זה לאיתי בן ה-12.

פשוט פאקינג אוסום."

2. כבר מלא זמן שטצויה טנקה רץ באינסטגרם שלי. המינאטורות היומיות שלו מחפצים ביתיים מעלות אצלי חיוך. הרמה גבוהה כל כך שאיך הוא עושה את זה? ועוד כל יום?!

כדוגמא שקלתי את התמונה של סופרמן תולה כביסה על גיטרה. אבל אז ראיתי מטוס מצ'יפס – והוא קרץ לי – וזה מה שיצא בסוף.

3. פוסט הומוריסטי בקהילת אוכל הרחוב "סטריט פוד" בפייסבוק, תגיד לי איזו סביחיה אתה ואגיד לך מי אתה. מסוג הפוסטים שהם לא בדיוק כוס התה שלי, אבל הפעם צחקתי בקול רם. אולי בגלל שאני מגבעתיים, והנה מה שיש להם לאמר על הסביחיה האהובה עלי:

עובד – אתה יליד גבעתיים ולא יצאת ממנה עד גיל 21. בתיכון היית מבריז מבית ספר כדי לחסוך את התור לסביח. אתה דופק שתי מנות לפני מפגש חברים במסעדה, ובטיול הגדול אחרי הצבא — התחנה הראשונה שלך בארץ הייתה עובד, אפילו לפני אמא. בגיל 28 קיבלת הרעלת חצילים וגילית את חומוס אשכרה (מבוסס על סיפור אמיתי).

כל כך מדויק שזה עצוב.

4. סדרת "יומנו של מסעדן" מ-2022 של בעלי הפאב\בית קפה המיתולוגי תחתית, היא תיעוד מושלם לחייו של מסעדן ת"א במאה ה-21. תסריטאי מוצלח היה הופך את זה לסדרה. אני גיליתי השבוע שכל הפרקים מרוכזים יפה בציוץ אחד. קריאה מומלצת.

5. תכירו את סריגורומי, אתר עברי חדש שעוסק ב"אַמִיגוּרוּמִי". רגע, אמי-גו-מה?!. אז במילים של מאיה, מקימת האתר:

"אַמִיגוּרוּמִי – מילה קצת ארוכה לאומנות מאוד מגניבה, של יצירת בובות סרוגות. תחשבו על אוֹרִיגָמִי רק עם חוטים במקום נייר"

עוד אין תמונות, אבל יהיו בקרוב. עד שזה יקרה, אפשר לפגוש את היוצרת ויצירותיה בשלל מקומות באוקטובר, החל מה-10 לאוקטובר בחוה"מ סוכות, בירושלים. תראו פרטים נוספים פה, ותשמחו שא.נשים עוד יוצרות אתרים כאלה נהדרים באינטרנט.

6. בפוסט על יוניקוד תהיתי איך זה שהמנהיגים של קהילת הזגהווה האפריקאית חיים בישראל, אבל אין עליהם מידע בעברית? אז זהו, שיש, רק שאני לא מספיק טוב בלחפש באינטרנט. מזל שיש קוראים חרוצים שכן.

סנונית ראשונה היה אריאל, שמצא שני מסמכים רלוונטיים, האחד משפטי ואחד אירוע ביפו. אבל הגדיל לעשות י', שגילה את הרצאת סיום התואר של אחמד אדם. אותו אחמד אדם הוא אחד מכותבי הבקשה ליוניקוד להוסיף את הכתב של הזגהווה לסטנדרט. מסתבר שלא רק שהוא חי, לפחוץ בעבר, בישראל, אלא אפילו עשה תואר בת"א על שימור כתב היד של הקהילה.

7. זרקור לקורא הותיק, כרמי כרמי (שמגיב בכינוי "ההוא"). הוא סיפר ש"סיים לפני שבועיים את רצף הביקורות שלו על כל 35 הזכאים למועמדות לפרס גפן לספרות מקור ספקולטיבית" – ומזמין אותנו לקרוא.

אז ראשית, שאפו. 35 ספרים, כל ספרי המקור שמועדמים לפרס גפן השנה – אין לי מילים, ולא רק בגלל שהפה שלי פעור מאז ששמעתי את זה. שאפו.

שנית, את הביקורות הוא העלה בשבעה פוסטים שונים, עקב האורך, לפייסבוק. הנה הפוסט הראשון, את השאר תוכלו למצוא בחיפוש פה.  אותי זה שבר ובקרוב אמחול על העקרונות שלי ואתחיל לקרוא חלק מההמלצות עם אפליקצית עברית. ביקורות, אגב, לא בטוח שיהיו. לא נעים לי לכתוב ביקורת אם הסופרים עלולים להיתקל בהן.

שלישית – אני חושב שפרוייקט מרשים כל כך ראוי להיות מונצח גם מחוץ לפייסבוק. לא רק בגלל שאי אפשר לקרוא את הביקורות בלי חשבון פייסבוק (ניסיתי), אלא גם כי ככה קל יותר למצוא אותם בעתיד. אז כרמי הסכים לבקשתי להעלות את הפרוייקט פה באתר; אחרי סוכות זה יקרה ויונצח פה שנים קדימה.