המדף הז’אנרי: Babylon’s Ashes – ג’יימס ס.א. קורי (הספר השישי בסדרת ה-Expanse)

[ביקורות על ספרים 1, 2, 3, 4 ו-5 של The Expanse]

מאז הביקורת על הספר החמישי (והמעולה) של The Expanse, יצאה סדרת טלוויזיה מבוססת על הספרים, והפכה למיני להיט. המשמעות היא שלא צריך עכשיו לפתוח כל פוסט בהסבר על מה זה The Expanse. הרי טלוויזיה, בניגוד לספרים, כולם צורכים.

מצד שני, מה כבר יש לאמר בביקורת על ספר שישי של סדרת ספרים שלא תורגמה לעברית? מספר האנשים פה שקראו אותו קטן ממספר האצבעות שלי כנראה. זה לא פנדורין, עם כת עוקבים ישראליים אדוקה (ולכן אפשר לכתוב ביקורת מושקעת על הספר העשירי שלו ולקבל מליון תגובות).

היו לי חששות מהספר השישי של האקספנס. סיבה אחת לכך היא שנדיר להוציא ספר מעולה אחד אחרי השני, והספר החמישי בסדרה היה באמת מדהים. סיבה שניה היא שבניגוד לכל ספרי הסדרה, הספר הנוכחי לא יצא ביוני, אלא נדחה בחצי שנה. דחיה זה לעיתים סימן רע.

החששות התפוגגו לאחר הקריאה. Babylon’s Ashes הוא ספר מד”ב פנטסטי. הוא לא ברמה של הספר החמישי של הסדרה, וגם לא מנסה להיות. טוב שכך בתכל’ס, סדרה של פסגות רגשיים זה מעייף.

Babylon’s Ashes הוא ספר מלחמה איטי, ש”נרגע” אחרי השיאים של הספר הקודם. הוא מתאר, באיטיות לא אופיינית לסדרה, עתיד קודר ומדאיג. אבל כמו כל ספרי הסדרה, הוא מלא עלילה, שנכנסת לקצב לקראת סוף הספר ומסתיימת ב”בום” האופייני.

ספר נהדר.

ספויילרים לחמשת הספרים הראשונים אחרי התמונה.

כריכת Babylon Ashes

אז – וזה וואחד ספויילר אז בחייאת תפסיקו לקרוא עכשיו אם לא קראתם את הספר החמישי –

כדור הארץ גוסס. מסתבר שאפילו האדירים בכוכבים נכנעים למטר מטאורים. כל הג’מעה, שזה כריסטיאן אוורסאלה (מנהיגת כדור הארץ), צוות הרוקינטה, פרד ג’ונסון וגם כמה חדלי אישים ממאדים, מנסים לתקן את המצב. בדרך יש להם טרוריסט-על שמסתובב חופשי ורוצה עוד ועוד הרס.

מדכא, נכון?

רוב החצי הראשון של Babylon’s Ashes הוא פוליטיקה מלחמתית. זה נוסע לפה, ההוא מזיז כוחות לשם, בריתות נכרתות או מופרות, ויש כמה מבצעי אקשן קטנים שמקבילים להזזת חייל בשח.

זה לא חצי משעמם, כי הוא כתוב נהדר, אבל הוא גם לא מאד מרגש. מצד שני, חייבים את ההפסקה הזאת כדי לקדם קצת את הדברים בשקט. בלי הרס המוני לשם שינוי.

ואז, קצת אחרי חצי ספר, הוא מקבל קיק, והסידרה חוזרת לאקשן kick ass שמאפיין אותה.

מה שמאפיין את הספר זה שהוא שיעור נוסף ב”איך לכתוב סדרת ספרים בלתי נגמרת בלי שהיא תשעמם”.

התשובה היא לשנות ז’אנר כל ספר (או כל כמה ספרים), אבל באותו הזמן להשאיר את הדמויות וטון הכתיבה כמו שהוא. זה איזון מעולה בין שיעמום החומר לבין שימוש באלמנטים שעובדים.

הטרילוגיה הראשונה של The expanse היא אופרת חלל קלאסית. הספר הרביעי בסדרה הוא מד”ב מדעי בלשי סטייל מסע בין כוכבים. הספר החמישי היה סיפור טרוריסט על, שדי פופולרי במילניום הנוכחי. וזה השישי? ספר מלחמה קלאסי. זה שהוא מתרחש בכוכבים זאת מקריות גרידא.

יש עוד שתי סדרות בלתי נגמרות שאני מאוהב בהן: ולאד טלטוס ופנדורין. האמת היא שכל אחת מהן עושה את הטריק הזה. מי בצורה בלתי מודעת (ולאד טלטוס), ומי בצורה מוצהרת שמתכתבת עם חקר הספרות (פנדורין).

יש מצב שיש פה בסיס למאמר אקדמאי.

[Babylon’s Ashes – ג’יימס ס.א. קורי (אמזון), 544 עמודים, 2016]

5 תגובות

  1. ארני הגיב:

    חיכיתי לו ושמתי התראה באמזון ועדיין לא שמתי לב שיצא. יטופל.

    • ניימן הגיב:

      שים נא התראה בסוף הספר לבוא ולשתף פה את החבר’ה לגבי מה חשבת עליו.

      • ארני הגיב:

        איזה רעש עושה עץ נופל ביער ריק 🙂

        • ארני הגיב:

          ובכל זאת –
          לא אהבתי. עודף דמויות חריג – בשיר של אש וקרח זה עובד יפה. כל ספר נוספות כמה חדשות, דמויות משנה הופכות לראשיות וכו’. כאן, כל אחד שמקדם את העלילה (או שלא) בחצי מ”מ מקבל 2-3 פרקים וזה פשוט מרגיש עמוס ומיותר (המכונאי, החוקר מהספר הראשון או השני). מיעוט פעילות כבר צוין לעיל, עלילה שהתקשיתי לעקוב אחריה – בין היתר, כי לך תזכור את כל הדמויות מ-5 הספרים הקודמים, בין כל ההרהורים והמחשבות. אם לפחות היו לוקחים את רעיון תקצירי הדמויות מהמנטור שלהם.
          נוסיף לזה סיום שהוא deus ex machina שלא נראה כמותו וקיבלנו סיום (מבחינתי) מבאס לסידרה מוצלחת. אין לי שום חשק לראות מה קורה עם המחבל הצעיר פיליפ, הולדן מיצה עצמו לדעת וכך גם שאר הצוות. הגיע זמן לחתוך.

  2. עמית הגיב:

    כרגע סיימתי ודי מאוחר אבל נשחיל איזו תגובה קצרה. לפי דעתי מדובר בספר הטוב בסדרה אחרי הראשון, לוויתן מתעורר. נהנתי במיוחד משינוי הנוסחא של בין שתיים לארבע דמויות נקודת מבט לכיוון של אולסטאר קאסט. כלומר כן היו שלוש דמויות דומיננטיות (הולדן, פה, פיליפ) עם המון עזרה מצוות מסייע אדיר (אווסרלה, נעמי, בובי, פרד, פרקס ועוד). נקודות המבט השונות עזרו לקדם את העלילה לרוחב ולעומק ושמרו על קצב טוב גם כשלא קרה הרבה. הפרקים הראשונים נתנו הרבה קונטקסט למצב במערכת השמש עם תיבול פילוסופי לטיעוני הצדדים השונים. קורי מצליחים להראות את הצדדים החיוביים והשליליים של כל צד (כה״א, מאדים, בלטרס) בצורה מושלמת ובעצם אומרים, היי אין כאן שחור ולבן. אתה יכול להיות פיראט מציל חיים, נשיא חסר תוחלת ושוחר צדק שתמיד דופק את החלשים. גם האקשן לא איחר לבוא בערך בשני שליש ספר. הסיום היה קצת צפוי ממרחקים ובכל זאת לא התפספסה הרגשת הקרשנדו. יכלו לעשות יותר עם 2-3 הפרקים האחרונים, כולל פתיחת צוהר לעתיד הסדרה, פרספוליס רייזינג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting