כבר תקופה לא קצרה שקובי ברקוביץ' קורא את הבלוג הזה. במהלך הביקורים בארץ הזאת הוא האיץ בי לבוא לבדוק את החומוסיה שלו: אבו ברקוביץ' ברמת השרון. קצת חששתי; היה מקרה בעבר בו אכלתי בחומוסיה...

כדי לספר מתי ראיתי לראשונה את רחמו הגדול, צריך לחזור יותר מעשור אחורה. לימים בהם הייתי חורש את תל אביב באופניים מתוך סקרנות גרידא. הבחנתי אז בשלט 'חומוס רחמו הגדול!', 'מאז 1962' וישר התחשק...

ביום שבת, תשע בבוקר, אבו חסן, על כל שלושת סניפיו, היה סגור. אחזור: אבו חסן היה סגור! עוד כמה סימני קריאה: !!!. אני ממש מודאג. למזלנו, בדרך לאבו חסן ראינו את חומוסית אבו חוסאם....

אכלנו ביום שבת בחומוס אבו מרואן ביפו. לקחנו, שנינו, חומוס עם טחינה וגרגירים. החומוס היה מעולה. חלק, טעמים חזקים. הגרגירים רכים, אם כי לא היו מספיק מהם, והטחינה מעולה. בגדול, אחת ממנות החומוס היותר טובות...

בחומוס בהדונס בגבעתיים, נשמע השבוע לקוח שואל: "אתם סניף של בהדונס מכפר סבא?". זה לקח אותי אחורה בזמן. אני רוצה לספר עכשיו סיפור שלא קשור לחומוס בהדונס. אלא יותר לחומוסיה קטנה וותיקה, שכבר לא...

אלו הם דברי הימים של חומוסיות אבו אדהם בארץ הקודש. בראשית היה הסניף בכפר יאסיף. ברוב טיפשותי השכלתי לא לאכול בו בביקור היחיד בכפר. משם עשה החומוס עליית רגל לעיר הגדולה, תל אביב, ונחת...

התכנון היה פשוט, והביצוע מושלם: לשים את האוטו *איפושהו* בעמק יזרעאל. לא משנה איפה. ולהתחיל ללכת ברגל. לא משנה לאן. חנינו ביפעת. חצינו את השדות, עברנו את בית הקברות של נהלל בתמרת ומשם נכנסנו...

פעם חשבתי שכל פעם שאני מתעטש, אלוהים פותח סטארטאפ. אחרי זה הסתבר שזה לא נכון והייתי צריך תיאוריה חדשה. הרי לא ייתכן שאדם "סתם" מתעטש. בסוף עליתי על קישור לפתיחת חומוסיות. וכך התגלה הקשר...

אני מעריך חדשות ויצירתיות באוכל, כפי שמי שעקב בדקדוק* אחרי התגובות בפוסט על הויטרינה, וודאי שם לב. הפוסט של שוקי על החומוסרי, תייג את המקום בראשי כאחד שעושה חומוס "קצת אחר" וכאופציה מועדפת לבדיקה...

הנה מצב שלא נתקלים בו כל יום: חומוסיה בעלת שני שמות שונים. אם תסתכלו על הדלת תגלו שלט קטן עליו כתוב 'אבו זיאד' בערבית. וכך גם כתוב בקבלה לפי מה שמספרים. אבל אם תשאלו...

[ישמור השם: עברו ארבע שנים מאז שכתבתי על חומוס לינא] לא פחות מ – 28 פאקינג חומוסיות יש בעיר העתיקה בירושלים. כך לפי מפת העיר העתיקה של עד אור. ריכוז החומוסיות הגדול בעולם? באמברג...

כלל בלתי כתוב, וגם די חדש, בבלוג הזה, שאני בכלל לא מבטיח לעמוד בו – הוא שעל כל ביקורת חומוס על מקום מיוחצ"ן היטב, תבוא ביקורת על אחד מעשרות המקומות שלא זכו לכך שמכר...

במי מבין האנשים הבאים הייתם בוטחים בהכנת החומוס שלכם? קשיש מנוסה או סבתא שמאכילה תריסר פיות רעבים כבר שנים? גבר או אישה בגיל העמידה שהפכו את תחביב החומוס לקריירה שנייה – יזם או יזמת...

זה קטע שחווה כל ישראלי שחי בחו"ל. חברים, מכרים – או אנשים שפגשת לפני דקה – מנדבים עצמם לבקר אותך בישראל בחופשה הבאה שלך. את רובם אני דוחה בלי לחשוב פעמיים. מיעוט איכותי זוכה...

החום, האירוח, ההליכה הבלתי נגמרת או האלכוהול: משהו התיש אותי לגמרי ביום ראשון השבוע. אבל הבטחות צריך לקיים, ולכן עליתי, די מוקדם בבוקר, על רכבת לא עמוסה לכיוון חיפה. נמנמתי על המושב עת שינג...

[אצלי קרדיט הולך בראש הפוסט: תודה לשוקי מבלוג החומוס על ההמלצה. הנה הביקורת שלו על המקום] קטגוריית החומוס מיותמת לגמרי מאז שעברתי לברלין. חשבתי על זה השבוע, והגעתי למסקנה שיש פה מלא אוכל אוריינטלי...